האיש המוזר מבית הלורד(ים)

הדברים מיוחסים לאמנון לורד על בסיס מאמרו במקור ראשון ("מחלישים את נתניהו, 28.2.14), אבל לא פחות מכך לנתניהו עצמו ולהתנהלותו בשנה האחרונה. במאמר זה מציב אמנון לורד את עצמו בעמדה דומה לזו שבה התרגל להופיע בפנינו אמנון אברמוביץ' - ממליך המלכים והכהן הגדול של השכל הישר והאמת הצרופה. אברמוביץ' אינו כזה, וגם לורד אינו כזה. כל אחד מהם ואמונותיו שבהן אין פסול מהותי הגם שאיני מסכים עם דבריהם, כל אחד ודרכו הבלתי נסבלת לרומם את עצמו ואת דעותיו, ולגמד כל מי שאינו עונה אמן אחריו. זו פעם ראשונה שאני מוצא את אמנון לורד בעמדה כזו, וחבל. על השכל הישר של אברמוביץ', ויתרתי כבר מזמן. במאמר הנ"ל לקח אמנון לורד על עצמו תפקיד של מטיף בשער, שתפקידו להגן ללא אבחנה ובכל מחיר על נתניהו, כאשר ברוב הנקודות שהוא מעלה, הבעיה של נתניהו היא נתניהו עצמו, ועוד נחזור לנקודה זו בהמשך. נראה שאמנון לורד שכח שלא נתניהו "המליך" את הח"כים ואת סגני השרים המכהנים מטעם מפלגתו בכנסת ובממשלתו, אלא הציבור. והציבור הוא גם זה ש"המליך" את נתניהו עצמו. נכון שקיימת מערכת של יחסי גומלין בין מנהיג פוליטי למפלגתו, אבל בדמוקרטיה הקו המוביל הוא תמיד מהציבור שהוא הריבון אל הנבחרים שהם נציגיו. הציבור נתן בידי נתניהו כוח פוליטי משום שהאמין שנתניהו נאמן לדרכו ההיסטורית ולעמדותיו הפוליטיות המוצהרות. נתניהו, לא קיבל מנדט לעשות ככל העולה על רוחו וציבור בוחרי הליכוד אינו מעוניין לפגוש במשרד ראש הממשלה את "שרון הקטן", או את אולמרט מאחז העיניים. במשך זמן ממושך למדי, למעשה בכל הקדנציה הנוכחית וגם מעט קודם לכן, התנהל נתניהו כשהוא מנותק מהציבור, מחבריו למפלגה ואפילו ממוסדותיה, שריה ורוב הח"כים שלה. מדוע סבור עתה אמנון לורד שהציבור צריך לעבור על כך לסדר היום ולחכות "בסבלנות" להפתעות הבאות של נתניהו? אין כאן בכלל שאלה של זחיחות הדעת, יש כאן שאלה נוקבת שאמנון לורד בקלות דעת ובלא מעט צביעות מנסה להתעלם ממנה, ודרך אגב גם לחלץ ממנה את ראש הממשלה; לשאלה זו שני חלקים: א. מדוע נקבע הרכב הליכוד בבחירות הפנימיות כפי שנקבע? ב. ומדוע נבחר נתניהו עם כל ההשגות וההסתייגויות מדרכו בקדנציה הקודמת, בעיקר בשאלות חברה וכלכלה, לעמוד בראש הליכוד, אבל לא כך קרה עם רבים ממקורביו ומומלציו? ואני מדגיש: נתניהו נקרא לעמוד בראש ליכוד ימני יותר משהיה הליכוד בקדנציה הקודמת - האם זו רק יד המקרה? וכשהחליט נתניהו לקבל את "דין הבוחרים", האם עשה שקר בנפשו, הוליך שולל את בוחריו, או סמך על המזל?! כשייתן אמנון לורד לעצמו תשובה רציונלית על כל שאלות אלה, יבין שבנסיונו הסוחף להגן על נתניהו, איבד את הצפון. נתניהו אינו נחלש כשהוא עומד לביקורת, הוא מתחזק, והוא מתחזק דווקא בכיוון הנכון. ככל שהתמיכה בו, על יסוד תוכנית מדינית העונה על מצע הליכוד גדלה, התמונה הפוליטית חד-משמעית יותר. ביקורת מזהירה אותו משגיאות נוספות, וביקורת אומרת למבקריו מבית, ובעיקר למפעילי הלחצים עליו מבחוץ, שחבל על זמנם, משום שנתניהו אינו כל יכול, ויש לו התחייבויות כלפי ציבור בוחריו שאינו יכול לזלזל בהן; זהו מרווח ההדברות הראלי!! אולם, אם יש לנתניהו כוונה לבגוד בליכוד, כפי שעשו שרון ואולמרט לפניו, מוטב יופל כבר עכשיו, גם אם בכך יאבד הליכוד את תכונותיו הטובות יחד עם הרעות, ויש לו בהחלט תכונות טובות לא מעטות. אסור בכל מקרה להניח גם לו להעמיד את תומכיו בעמדה של שוטי-הכפר, לאחר שקדמו לו בכך שרון ואולמרט. ובהמשך לדברים אלה, צפה ועולה השאלה מי שם את אמנון לורד לחלק ציונים לליכוד? שהרי את כל השגיאות העיקריות עשה נתניהו במו ידיו. הוא שדחק החוצה את כחלון, לדעתי ללא סיבה של ממש. הוא שהוביל את המהלך לשת"פ פוליטי עם "ישראל ביתנו", מעל לראשם של מוסדות הליכוד, וללא ששאל לדעת שותפיו הפוליטיים, בתנאים בלתי סבירים מבחינת הליכוד, ומבלי שהתווה את המשך הדרך, הפך מהלך מבריק ביסודו, לבעיה פוליטית בשלבים המאוחרים יותר. הוא שלא סיפק את הסחורה לאהוד ברק - לדעתי, במקרה זה בצדק - אבל בכך גרם לפרישתו מהמערכת הפוליטית. אם באמת היה ברק כל כך מוצלח, מה טעם ראה לעשות זאת?! הוא זה שדחף לא מעט אנשי ליכוד ותומכי ליכוד לעבר מפלגתו של בנט, כאשר יצא נגדו, מהסיבות הלא נכונות, כאילו הוא היריב האולטימטיבי של הליכוד, ובכך שגה גם במאבק מול לפיד, משום שבו בזמן התעלם מדרישות הציבור לרפורמות כלכליות-חברתיות. אם מותר לי להעריך, מבלי להתימר להיות "מומחה לסקרים או לניתוח התנהגויות פוליטיות", הציבור הלאומי בארץ מוטרד כיום מאוד מהשינויים העוברים על נתניהו, ומוטרד עוד יותר משתיקתו הרועמת עד לימים האחרונים לגבי מדיניותו בנושא "יוזמת קרי". הציבור הלאומי בארץ נחלק בין אלה שרוצים הסדר רציונלי עם ביטחון מוצק וסיום הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני, במידה שהדבר בכלל אפשרי על-רקע הסרבנות הערבית, לבין אלה שמעדיפים המשך המצב הקיים, תוך שינויים מודרגים בו שיבטיחו את האינטרסים הישראלים. קצב השינויים יהיה פונקציה של אופי המו"מ שימשך ושל הפרובוקציות הערביות המכוונות לכפות על ישראל פתרונות מוכתבים באמצעות סנקציות חיצוניות ומרי אזרחי ולא כל כך אזרחי מבפנים. כמעט ואין ביניהם מי שרוצים בעוד תרגיל נוסח הבריחה מלבנון או ההינתקות בעזה, גם באזור איו"ש. הציבור הלאומי אינו רוצה שיוליכו אותו באף לעבר הרפתקאות מדיניות-ביטחוניות בעולם בלתי אחראי ובלתי יציב, בחסות הבטחות שוא של ידידם לא אמינים. כשנתניהו יבהיר לעמו ולציבור הבוחרים שלו, ולא רק לאמריקנים או לקנצלר מרקל, לאן הוא הולך, חלק גדול מהתופעות המתריסות כלפיו מצד שותפיו הפוליטיים ייעלם. אבל אם ימשיך לנהל משחקי חתול ועכבר עם בוחריו ועם מפלגתו - קרוב לוודאי שיחריפו ויעצמו, ובצדק. אני מעדיף להיות נאיבי ולהאמין שמצביעי ליכוד לא יברחו מהליכוד רק מפני שלא כל החברים בו הם "גאוני הדור". רק בשמאל הישראלי כולם נבונים, כולם גאונים וכולם מצויידים ב"כדורי בדולח" אולטימטיביים. מצביעי הליכוד לא יברחו אם הליכוד ייצג אותם נאמנה ולא יוליך אותם שולל, גם אם נתניהו - על יתרונותיו וחסרונותיו המנהיגותיים - ימשיך לעמוד בראשו. אבל רבים לא ישארו בו ולא יתמכו בו גם כאשר נתניהו עומד בראשו, אם המפלגה וראשה לא ייצגו אותם נאמנה, ולו רק מפני שיש גבול לכל תעלול... אני סבור שאמנון לורד צריך להשתחרר במהירות מתדמית "אמנון אברמוביץ' ב'", מורה הדרך האולטימטיבי, ממליך המלכים והממונה על המוסר הפוליטי בליכוד, ולהשאיר זאת לציבור ולמוסדות המפלגה. חשוב שגם ראש הממשלה, לאחר שהבין ששגה בהתנהלותו מול המפלגה ומוסדותיה, כפי שהודה באומץ בפומבי, יחולל תיקונים מהותיים בשני הנושאים גם יחד, ילכד את הליכוד ואת הציבור הימני-מרכזי סביב תוכנית מדינית ברורה ומאחורי ביצוע עקבי, למשל, בשאלת המשך הבנייה באיו"ש. כך יחזק את מעמדו מבית וגם מבחוץ הרבה יותר מאשר באמצעות נזיפות חסרות-שחר של אמנון לורד או אפילו של בוז'י הרצוג וזהבה גלאון.