שופט בדימוס של בית המשפט העליון הלך לעולמו. ודאי אירוע עצוב, המחייב התייחסות תקשורתית מכובדת והולמת. אבל כמה אמצעי תקשורת "הצליחו" להפוך אפילו את פטירתו של
אדמונד לוי לבמה בה מוצגות הפוזיציות הפוליטיות והמסחריות שלהם.
מבחינת רוב אמצעי התקשורת, לוי הוא דוח לוי. קחו למשל את ynet, במשפט השני של הידיעה: "לאחר פרישתו מכס השיפוט עמד לוי בראש ועדה להכשרת מאחזים ביהודה ושומרון". התקשורת השטחית והרדודה, שקל לה הרבה יותר עם פוליטיקה מאשר עם משפט, שנוח לה הרבה יותר עם תגיות מאשר עם עובדות, זיהתה את לוי בעיקר עם דוח הוועדה בראשותו בנושא המאחזים ביהודה ושומרון. אפילו חיפוש מהיר בוויקיפדיה היה מעלה שורה ארוכה של פסקי דין חשובים של לוי, אבל לתקשורת קל יותר ומהיר יותר ונוח יותר עם התיוג הפוליטי.
להגנתה של התקשורת יש לומר, שבנושא הזה היא הלכה בעקבות הגורמים הפוליטיים שמיהרו להספיד את לוי: השר
אורי אריאל, סגן השר אלי בן-דהן והפורום המשפטי למען ארץ ישראל. כל אלו גורמי ימין, שבדבריהם טרחו להדגיש רק את הצד ה"פוליטי" של לוי: פסיקתו נגד תוכנית ההינתקות ודוח המאחזים. העובדה שמדובר במי שכיהן 32 שנים בכל הערכאות וכאמור נתן שורה ארוכה של פסקי דין ראויים לציון, במיוחד בתחום הפלילי, נעלמה מהמכ"ם שלהם.
עד כאן, עוד אפשר לומר שמדובר בשטחיות - מעצבנת אבל רגילה. אלא שכאן אנחנו עוברים להטיות מובהקות. מה יש להארץ לומר על לוי, במשפט השני בידיעה על פטירתו? "לאחר פרישתו, עמד בראש הוועדה לבחינת מצב הבנייה בגדה, שהמליצה להכשיר את כל המאחזים הלא-חוקיים". זה המשפט השני. זה הכי חשוב. וזה גם לא הכי מדויק: לוי קבע שההתנחלויות חוקיות, אבל את זה כמובן לא יכתבו בהארץ. אבל ההטיה הפוליטית של הארץ, שהיא מן המפורסמות, עושה את שלה גם כאן.
נעבור לצד השני של המפה הפוליטית - לישראל היום (במקור ראשון פורסמה ידיעה מגלובס, שהייתה מאוזנת וראויה; הקיצוצים הגיעו אפילו לעמוד הראשון של העיתון הקורס). כאן ההטיה היא "פרבדאית". ראו את כותרת המשנה: "לוי נפטר בגיל 72. לאחר שפרש מכס השיפוט, עמד בראש הוועדה לבחינת הבנייה ביו"ש. רה"מ ספד לו: היה בעל עצמאות אינטלקטואלית יוצאת דופן".
קודם כל, בעיתון פרו-ימני מדברים על "בחינת הבנייה ביו"ש" - השוו ל"מצב הבנייה בגדה". שנית, וזה העיקר:
בנימין נתניהו מגיע לכותרת המשנה. זה כמובן הרבה יותר חשוב לביביתון מאשר פסקי הדין של לוי בנוגע לאפליה העדתית בעמנואל, במשפטו של
יגאל עמיר או אפילו בנוגע לתוכנית ההינתקות. הרי מדובר בעיתון של לשכת ראש הממשלה, וההתייחסות צריכה להיות בהתאם.
בעוד בכל יתר אמצעי התקשורת מובאת - אם בכלל - תגובתו של נתניהו בסוף הידיעה (כפי שמחייבת עריכה מקצועית), בביביתון היא כבר בפיסקה השנייה. הבנתם נכון: תחילה מספרים לקורא מי נפטר, אחר כך ראש הממשלה מספיד אותו, ורק אחר כך מסבירים מי היה האיש ובמה זכה להספד זה.
דבר אחד בטוח: אדמונד לוי, הצנוע ונעים ההליכות, המקצוען בכל רמ"ח איבריו, האיש שברח אפילו מטכס הפרידה המסורתי - אדמונד לוי היה מקבל בחילה מהטיפול התקשורתי הזה.
