"נשים עובדות, גברים משתמטים", כך קובעת ד"ר דפנה הקר, בהסתמך על ממצא "סטטיסטי". הקר לא מביאה טענה זו סתם, אלא כדי להצדיק את העובדה שהחוק הישראלי מפלה לרעה גברים ואבות, למשל בתחום מזונות ומשמורת ילדים. כל אדם נאור, שוחר חוק צדק ושוויון, צריך להתנגד בכל כוחו לכך! אין קשר בין ממוצע עבודות משק הבית ובין אפליה כלכלית נגד אבות עניים, ויש משהו מזעזע מיוחד בשימוש בסיסמה של איזון הממוצע בכדי לפגוע באף ילדה או ילד ולחבל בקשר שלהם עם אבא מיטיב.
הטענה הסטראוטיפית הזו מקוממת במיוחד כשהיא באה מפמיניסטית מוצהרת המתנגדת לסטראוטיפים נגד נשים - במיוחד כאשר אלו מנוצלים לשם אפליית נשים. וכי מה? האם יעלה על הדעת לגבות מס הכנסה גבוה יותר מנשים בגלל שגברים נהרגים יותר במלחמות?! ואולי צריך לתת לגברים עדיפות בתחבורה הציבורית בגלל שהם נקראים יותר למילואים?!
אגב, ניסיתי לבדוק את ה"ממצא" הזה. כנראה שמדובר במשמעות לא ברורה שהעניקה הקר למשהו ששמעה באיזו הרצאה, כי לא מצאתי פרסום מדעי המכיל אותו, לפחות לא באופן שהוא מתואר על-ידי הקר. לעומת זאת, מצאתי נתונים מדעיים מרתקים אחרים. למשל, מחקרים רבים גילו שעם לידת הילדים וגידול ההוצאות, אבות נוטים להגדיל את שעות העבודה שלהם כדי להגדיל את ההכנסה.
מתברר גם שאין הבדל בין גברים נשים ברצון להשקיע פחות זמן בעבודה, בשאיפה לבלות יותר זמן עם המשפחה, ולפנות לעצמם יותר זמן בפעילויות פנאי. עוד מתברר, כי אומנם בממוצע נשים נוטות יותר לכבס ולבשל, אבל מנגד, גברים בממוצע משקיעים יותר זמן בבני משפחה חולים, ועוסקים יותר בתחזוקת הבית. וגם גיליתי שבכשליש ממשקי הבית בישראל, נשים משתכרות יותר מגברים.
גם בדיקה משפטית העלתה משהו מאוד מעניין: הדרך לאבות שרוצים לממש זכויות הניתנות באופן אוטומטי לאימהות, כגון יציאה מוקדמת מהעבודה, היא קשה ומפותלת, ועוברת דרך עתירות יקרות לבתי המשפט.
אבל, הממצא המרתק ביותר שמצאתי הוא מדעי דווקא. הינה כמה דברים חד-משמעייים של סוציולוגית אחת שחקרה את השפעת החוק על הרגלי ההורות בישראל (בתרגום חופשי מאנגלית):
"באורח גורף נמצא כי עמדותיהם של שופטים ועורכי דין, בשילוב עם החוק השמרני, מעכב יצירתיות, ודוחק באבות להימנע מליטול תפקידי הורות מורחבים אחרי גירושין. מחקר זה (מחקרה של הסוציולוגית האמורה ממנו נלקח הציטוט) מראה כיצד החוק בונה ציפיות חברתיות מגדריות המונעות מגברים ומנשים לעצב את תפקידם ההורי באורח חפשי".
בלשון בני האדם קובעת הסוציולוגית הזו, כי חוקי המשפחה המיושנים בישראל מזיקים הן לגברים והן לנשים, ומונע מהם שוויון וחופש, ולמעשה מכתיב תפקיד של הורה לאימא ומפרנס לאבא.
שם הסוציולוגית הזו הוא, למי שעוד לא ניחשה, הוא דפנה הקר, שעכשיו מציעה לשמר את החוק הישן, שמכתיב תפקידים מגדריים לנשים וגברים, דווקא בגלל שהיא גילתה שההכתבה אשר עליה הצביעה במחקרה, מצליחה.
האנגלים אומרים שמוסר הוטנטוטי הוא אמירה כגון "אם הוא גנב את הפרה שלי זה רע. אם אני גנבתי את הפרה שלו זה טוב". ייתכן כמובן שד"ר הקר לא הייתה מודעת להבדלים בממוצע עבודות הבית בין גברים ונשים בזמן שכתבה את המחקר. ייתכן כמובן שהיא לא ידעה שבממוצע נשים עובדות יותר בבית, וגברים יותר מחוץ לבית.
אבל עוד יותר ייתכן שפתאום היא הבינה ששינוי החוק השמרני עלול להזיק לאינטרסים הצרים שלה כאמא, שעשוייה אולי להקלע למצב קונפליקטאולי עם אבי ילדיה, ונתפסה למוסר הוטנטוטי.
כל אישה נאורה תשאיר את ד"ר דפנה הקר לבדה עם המוסר הזה.
