שר החוץ האמריקני, מר
ג'ון קרי, שהשקיע עצמו עם שורשים עמוקים במזרח התיכון, יכול בקלות להישאר באמריקה בגלל שייבשו כאן שורשיו והוא בלבד האשם בכך. הצהרתו המקוממת כנגד תביעתנו להכרה בארצנו כמדינת הלאום היהודי, מסמנת את עומק השבר שנפער בין ארצות-הברית לישראל.
במהלך השבוע שחלף מר קרי גילה עצמו כמי שמתעלם משורש הבעיה במזרח התיכון תוך מוטות קיצונית לצד הפלשתיני שפונק לקבל לקבל - ולא להניב משהו מצדו. לפנינו מתנהל מכבר בזאר ים תיכוני מושחת עד היסוד בשיטת הבקשיש שקרי התאים עצמו אליה בכל מכל.
לקראת סופשבוע אחרון זה, יצא המרצע גלוי ומזוהם מתוך שק הפתעותיו של שר החוץ, או במלים אחרות בהסכמה עם "קול אדונו" מהבית הלבן; היה זה כאשר קרי התעלם לחלוטין מהתביעה שאין צודקת ממנה שיואילו הפלשתינים להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודי. קרי הציג עצמו כמעביר ביקורת נוקבת על ישראל העומדת על דרישה בסיסית זו שבלעדי קבלתה על-ידי הפלשתינים בשלמותה ובלי ניסוח מתחכם, לא יהיה המשך למשא-ומתן. כעת נוצר מצב ברור על תיאום מדויק בין רמאללה לבין וושינגטון; אבו מאזן הצהיר כי לעולם לא יסכים לדרישה זאת, ובמקביל יצאה בוואשינגטון התקפתו המרירה של קרי עלינו.
זאת לא הכנה סתם ראויה לקראת בואו של אבו מאזן לבית הלבן. זאת הכנה לתאם עמדות על קבורת השיחות ולהאשים את ישראל. כך זה נוח. זה מתאים גם ליחסים המוזרים של ארה"ב עם אירופה. גם כאן אם תחטטו קצת תגלו תיאום עמדות ופעולות ההולכות יד ביד. אין ספק כי מצבנו זה נמחץ בלחץ אדיר נוטה לרעתנו.
המשמעות של ההתקפה האחרונה הזאת מצד אמריקה, היא למעשה הודאה כי אמריקה בהנחייתו של הנשיא אובמה שינתה כיוון באורח דרמטי שרבים עדיין מתקשים לעכל. אמריקה תחת נשיאותו של אובמה או שנחשפה כמי שאיננה מבינה כלל את מהות הסכסוך במזרח התיכון, או שמסיבות שונות נעשתה עויינת לעצם קיומה של מדינה יהודית עצמאית שמסוגלת להגן על עצמה.
כך או אחרת, נפתח כנראה עידן חדש המחייב רבים וטובים אצלנו לבחון את המציאות המתהווה, ולפרש אותה ראש וראשונה מנקודת מוצא אחת: מה נכון וחשוב לנו.
הסכסוך הערבי-עברי מתקיים משלהי המאה התשע-עשרה, וכתוצאה ממדיניות בריטית נחתכו מאתנו תחת המנדט כשישים אחוזים משטחה של ארץ ישראל ההיסטורית והפכו לירדן שהוענקה כשי לאמיר בדואי. בהדרגה נמשכו הנגיסות המשותפות לבריטניה והעמים הערביים עד שאושרה רצועה מצוקמקת לישוב העברי. גם זו ככל הצעות הפשרה הקודמות לה, נדחתה על-ידי העולם הערבי וההמשך ידוע; נולדה "הנכבה" השקרית של בני ערב.
ליבת הסכסוך ניתנת להגדרה בת מלים אחדות: אם לא תהיה השלמה עם מדינה יהודית לא יהיה אפשר לקדם כל הסכם. מי שלא יעמוד על דרישה זו, דומה למי שלא יעמוד על העיקרון לא לחלק את ירושלים ולא לאפשר שיבת פלשתינים למדינת ישראל.
לצערנו התגלה ג'ון קרי שניסה להציג עצמו כמתווך הוגן כלהטוטן גבהים המסתכן בפעלולים בלי רשת ביטחון - על חשבוננו, תוך תמיכה שאין מפורשת ממנה בעמדה הפלשתינית. זו העמדה הקובעת בנחרצות שאינה מכירה בשלושת הלאווים האלה שלנו. אך מסתבר כי בהתקפתו האחרונה עלינו הוא זה שהוריד למעשה גליוטינה על צוואר גוף השיחות הגוססות, שמתנהלות כבר למעלה מעשרים שנה ללא תוחלת וללא תקווה.
אני משער שרבים משפשפים את עיניהם ותוהים על התפנית האמריקנית הזאת. הבעיה מחריפה כשמגלים שהסצנה האמריקנית החדשה כבר הציגה עמדות מדאיגות גם בנקודות גורליות נוספות. האחת, כשתמכה במצרים של האחים המוסלמים וסכנותיה הברורות, ולאחר מכן ההצגה המרשימה של שבת אחים גם יחד עם האירנים, החביבים העונתיים. מי שמתקשה עדיין להאמין שיווכח כיצד נמנע הבית הלבן מלהשמיע הגה על תפישת אוניית הנשק האירנית.
אמריקה הרשמית של המדיניות המסוכנת הזאת כורכת גם את יהדות אמריקה ביחסה המתנכר והקר למדינת ישראל. הצינה המקפיאה שהבית הלבן מפגין בעת האחרונה כלפי הלובי היהודי - היא מעליבה לא פחות משהיא פוגעת. יהודי אמריקה עלולים למצוא עצמם במצב קשה. סימנים לכך פורחים בלי סוף בעולם האקדמי ברחבי אמריקה, בהתססה בלתי פוסקת של הפלשתינים הנהנים גם מתמיכה פסולה של שמאל ישראל קיצוני.
דומני כי לא די בהתוודעות למציאות החדשה של אמריקה המסתגרת ויוצרת לעצמה סדר עדיפויות חדש שכולל אותנו במקום שונה לחלוטין מזה שהורגלנו בו. אנחנו צריכים להבין בתאי המוח האפורים כי בחומר שסיפק שר החוץ האמריקני נמצא מספיק חומר נפיץ לגרום לנו להבין היכן אנחנו עומדים.
הפכנו להיות מבחינת הבית הלבן קוץ בתחת.
התחת הזה צריך לחזור להיות העם העברי בארץ-ישראל. לא רק השמאל הקיצוני צריך לעשות חשבון-נפש, אלא גם הימין הקיצוני שמזה יותר מארבעים שנה מנהל מרד בוטה נגד ממשלת ישראל ובשם אלוהים אונס את כולנו. אנחנו חייבים לגבש לעצמו זהות עברית מתחדשת שכמעט הייתה כבר בידינו וחמקה. מהגיבוש הזה צריך להיעדר האל היושב במרומים שמעולם לא הקשיב לזעקתנו. וגם לא נקף אצבע למעננו, מפני שמעולם לא היה קיים.
גורלנו נמצא עדיין בידינו.
