X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
קובי קמין סופר, עורך ופובליציסט מראה
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק! מוקדש בחיבה לאותם עלובי נפש: יש חיים גם בזמן סרנה וחבריו, אבל האוויר מורעל, הנפש קצה, המשאבים מתדלדלים
▪  ▪  ▪
סרנה. פטריות רעל [צילום: פלאש 90]
אחינועם ניני יכולה
ניתן לגזור מביטויי האמנות הבנה עמוקה על טבעה של העילית האינטלקטואלית בחברה שבה היא מתקיימת. כך למשל אמנית חולפת של לא כלום כמו אחינועם ניני יכולה, בתמיכת חבריה, לשלול מיוצר גדול כמו אריאל זילבר את ההכרה האמנותית.

א. נו טוב, אז חלף כמה זמן וחשבתי, וחשבתי, וקיבלתי החלטה: אני לא מוכן ל"ויתורים כואבים"... כאב הוא הדרך של הגוף להגיד לך שמשהו לא בסדר, או במילים אחרות, שהגיע הזמן לתקן משהו. אז יסלחו לי כל מיני מזוכיסטים, ובכלל כל מיני הדיוטות שחושבים שמשום מה זה נאצל לסבול, שזה נחמד שכואב. לי, זה לא נחמד בכלל. בעניין של ויתורים, לפעמים אני מוכן. אבל גם לוותר וגם שיכאב לי? לא ולא. לא אוהב כאב ובטח שלא מרצוני החופשי.
ובאותו עניין, כשלמישהו כואב - הוא רץ לרופא. זה הגיוני, זה הדבר הנכון לעשות. הכאב הוא לא המצב הטבעי לבני האדם. למעשה, מי שחושב שזהו המצב הטבעי הוא קצת חולה נפש. אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לי "אני מוכן לוויתורים כואבים", אשאל אותו למה, ואם הוא חולה במחלת נפש. ויותר מכך, כשמישהו יגיד לי שישראל צריכה לבצע "ויתורים כואבים", אשאל אותו מדוע? האם ישראל היא מדינה נוצרית? מזוכיסטית?
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק!
ב. על-פי רוב אני משתמש בלשון נקייה. חזקה עלי כבודו של העומד מולי גם אם אני חולק על דעתו. מה כל שכן דוברי השמאל הרהוטים דוגמת עמוס עוז, דוד גרוסמן וכולי ששפתם, איך לומר, מבהיקה מצחצוחי לשון ורהוטה עד בלי די. אבל, לאחרונה נתקלתי בכתביו של אחד מדוברי השמאל המובהקים ביותר - יגאל סרנה. מה אומר ומה אדבר, האיש שופע פנינים ספרותיות, ושפתו הכתובה יוצאת מגדר הרגיל.
והיות שמאז ומתמיד היו דוברי השמאל להוטים לחנך אותי (ואת העם) לדבר ברמתם, בסגנונם, ובעיקר באיכות ומבנה השפה כמותם, אחזיר למר סרנה את דבריו, באותה הרהיטות שבה הוא כותב, ובעיקר באותו הערך הסמנטי: מוקדש בחיבה לאותם עלובי נפש: יש חיים גם בזמן סרנה וחבריו. אבל האוויר מורעל. הנפש קצה. המשאבים מתדלדלים. אתה רואה גם בחדרי מיון, כמו הערב, את המאמץ ואת קוצר המשאבים. הכל נשאב מאיתנו, האזרחים ההגונים, לחבורת הביזה של החלאה סרנה וחבריו. השמאל שונא האדם שצמח כפטריות רעל משלוליות הדם של המתנחלים ואוהבי הארץ. קצנו בסרנה, השקרן העלוב שביציו הקטנות כאפון אחוזות בידי הוזי אוסלו. שייעלמו כבר סרנה וחבריו. די. גדשה הסאה.
בכל ליבי, הייתי רוצה שכל מה שאתה מאחל לראש הממשלה שלנו יקרה לך.
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק!
ג. עבר קצת זמן מאז, אבל נדמה שהרב פינטו ומעלליו קצת נעלמו, וראוי לטעמי להרחיב מעט. ובכן, אם הרב פינטו מואשם בכך שהוא שיחד מישהו, הרי שהסבירות אומרת שכנראה זו לא הפעם הראשונה, וסביר להניח שהוא עשה זאת לכמה וכמה מבאי חצרו. פרקליטיו טוענים שיש להם עוד ועוד הוכחות על מקרים נוספים. ובכן, איני רוצה להאשים איש, אבל באי חצרו היו משמנה ומסלתה של הארץ, ויש אומרים אף אנשים רבי כוח והשפעה. ולכן, הייתי רוצה לראות רשימה של כל באי חצרו של הרב ולשאול אותם אישית כמה שאלות לא נעימות. האם המשטרה מתכוונת לעשות את זה? תמהני. ודבר נוסף: לכולם יש מקורבים, אף אחד לא מדבר יותר בעצמו. "מקורביו מוסרים", "מקורביו מדברים", "נמסר מאת מקורביו". לכולם יש מקורבים - לזמרים, לשוטרים, לרב פינטו, לעוזרת של אולמרט, לחברי כנסת ולשרים. מתי סוף סוף יגידו בתקשורת את שמותיהם של ה"מקורבים"? ואולי הגיע הזמן לבטל את מושג ה"מקורבים", ושהתקשורת תהיה מוכנה לומר: אנחנו לא מפרסמים יותר דברים מאת "מקורבים". יש למישהו מה להגיד? יתכבד ויגיד. ולא, נאמר שהנ"ל מסרב להגיב, ויחשוב הציבור מה שיחשוב על כך ועל כל אותם האנשים.
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק!
ד. ובכן, קתרין אשטון, שרת החוץ של אירופה, הופיעה לצילום באירן מכוסה בבגד מוסלמי מקומי. האמת, מתאים לה מאוד. באירופה האנטישמיות זוקפת את ראשה יותר ויותר. חיילי צה"ל (למורת רוחם של השמאלנים המקומיים) מצליחים לעצור משלוח רקטות ותחמושת אירני לידידינו הפלשתינים. נשיא ארצות-הברית לא אומר מילה אחת רעה על אירן, ומאידך מפריח איומים לא מוסווים על מדינת ישראל בעת שהנשיא הרוסי פוטין לוקח לעצמו את חצי האי קרים.
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק!
ה. ואחרון, ולא חביב כלל וכלל: אני מייחס חשיבות רבה לאמנות על גווניה השונים. יתרה מכך, אני חושב שניתן לגזור מביטויי האמנות הבנה עמוקה על טבעה של העילית האינטלקטואלית בחברה שבה היא מתקיימת. כך למשל אמנית חולפת של לא כלום כמו אחינועם ניני יכולה, בתמיכת חבריה, לשלול מיוצר גדול כמו אריאל זילבר את ההכרה האמנותית. כך למשל מוענק פרס ישראל לאמנים שניתן לתאר אותם כשונאים את המדינה.
ובכן, ראיתי בטלוויזיה כשעה מוקלטת של סטנד-אפ של מי שנחשבו כטובי היוצרים האמריקנים בשנות ה-80', למילה האחרונה בתחום ההומור. ובכן, מרבית החומרים שהצחיקו את הקהל היו ענייני מין, הפרשות שונות ודברי הבל על כלום. כך התדרדר לו ההומור. ובכן, עברו מאז כ-30 שנה, ואותם בדרנים ואותו קהל התבגרו מאז. הדעת נותנת כי אלה ודומיהם הם האנשים העומדים היום בחזית היצירה הקולנועית/אמנותית/טלוויזיונית/אינטלקטואלית. יותר מכך, אותם המאזינים להם נמצאים היום בשיא כוחם והשפעתם. חשבתי על זה קצת, והבנתי.
הבנתי מדוע כך נראים ה"אינטלקטואלים" האמריקניים המודרניים. מדוע הסדרה "סיינפלד", שהגדירה את עצמה מראש כ"סדרה על שום דבר", נחשבה לגאונית. הבנתי מדוע מרבית הקומדיות האמריקניות מתמקדות בבדיחות עלובות על הפרשות. הבנתי גם מדוע ארה"ב של אמריקה הפכה לרוח אחת גדולה של הצהרות ללא שום משמעות. הבנתי גם מדוע הנשיא האמריקני נבחר על סמך הסיסמה "אנחנו יכולים", בלי להגיד מה הוא יכול. ובכן, פעם ארה"ב הייתה "מולדתם של האמיצים", ועכשיו היא ארצם של הלא כלום, של ההצהרות הדיפלומטיות, של האיומים חסרי הבסיס, של ההבטחות חסרות הכיסוי.
מישהו לא הבין? אני חושב שזה מספיק!

לאתר מגזין מראה
הכותב הוא סופר, עורך, פובליציסט ומבקר ספרים.
תאריך:  16/03/2014   |   עודכן:  16/03/2014
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
 
תגיות מי ומי בפרשה
 עמוס עוז / Amos Oz
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
קצת אחרי (5)
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
מישהו לא הבין? אני חושב שזה...
דאגנית  |  16/03/14 10:22
2
חזק ונוקב !
מגיב ותיק  |  17/03/14 01:18
3
אני לצערי חתום על ידיעות
יוסי אבידור  |  19/03/14 17:49
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
יעל ויילר ישראל
סיפורי התהוותה של האומה וכינונה בעת העתיקה, ימי הביניים והעת החדשה, היו למשאב ואף למעין תורה, שעליה בני אדם רבים מסרו את חייהם
נסים גבאי
שוטר שתופס נהג/ת מדבר או מסמס או מחזיק בסמרטפון – חייב לרשום דוח קנס בסכום 2,000 ש"ח, ומיד לנפץ את הסמרטפון
עמוס אריכא
אנחנו צריכים להבין בתאי המוח האפורים כי בחומר שסיפק שר החוץ האמריקני נמצא מספיק חומר נפיץ לגרום לנו להבין היכן אנחנו עומדים
שרון נריה בר-און
מה ידוע לנו כיום על אסתר ופורים שלא ידענו בעבר?
עו"ד מיכל כהן-קורינאלדי
המתח שבין הורות כפויה וזכותו של האב לפיצוי בגינה לבין זכות קטין למזונותיו עמד במרכז פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר ניסה לאזן בין זכויות מנוגדות אלו. ראשית - חייב בית המשפט את האב במזונות הקטינה, ומאידך במסגרת התביעה הכספית, חייב את האם בשיפוי האב בכל סכום שישולם בגין המזונות, זאת בנוסף לפיצוי כספי מכוח עוולת הרשלנות, התרמית, חוק החוזים וחובת תום הלב
רשימות נוספות
אפילו לא תמורת נזיד עדשים  /  דפנה נתניהו
דמוקרטיה של שבטים   /  מרדכי קידר
רובוטים בשדה הקרב   /  מנשה שאול
תורת מוחמד על הר סיני   /  עדי בן חור
השלולית העכורה   /  יוסף אורן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il