הדמוקרטיה ניצחה עכשיו זה רשמי. הדמוקרטיה ניצחה בבחירות פעמיים בבית שמש, ובגדול. ובשתיהן, כמה מפתיע, למען החרדים. למרות מסע ההסתה חסר התקדים נגדם, ושיעור ההצבעה החילוני הגבוה - לעומת הבחירות הראשונות, אשר הפכו את סיכויי בחירתו של
משה אבוטבול לכאורה לבלתי אפשריים - הפרש הקולות בין שני המועמדים היה כמעט זהה לפעם הקודמת, ועמד על קרוב לאלף קולות (אך בגין שיעור ההצבעה מגלם הפרש גדול יותר).
הבחירות החוזרות שבות ומוכיחות, כי לא הזיוף בקלפי בודד, השפיע על נצחונו של אבוטבול, שניצח בהפרש ניכר את
אלי כהן. ויתרה מכך, הזיוף, הזָניח יחסית, היה רק עילה להגשת העתירה לבחירות חוזרות, בעוד שהאינטרס האישי של כהן להיבחר בכל מחיר הוא שדיבר מגרונו. וכשהניצחון הפעם אינו מונח בכיסו, הוא לוטש עיניים כבר לבחירות הבאות. כקרש קפיצה פוליטי האיש מעוניין להשתלב בקואליציה, ומכאן נסיונו ליישר קו עם המנצח, ראש העירייה, משה אבוטבול.
אפקט הריבית דומה שלא צריך להיות נגידה של בנק ישראל, או דוקטור בכלכלה, כדי לדעת שהדולר החלש בעולם, זה זמן רב (עוד בעידן פישר), לא נכנע לתכתיבי הורדת הריבית במשק, ואינו מתחזק.
גם אם התגובה המיידית להפחתת הריבית היא העלאת שער הדולר, מדובר בתיקון קוסמטי בלבד, שאחריו שב שער הדולר וצונח, והפעם זה קורה מתחת לשער ה3.5 שקל, ובכך מגיע שוויו לשפל של לפני שנתיים וחצי(!). לעומת זאת, לא סוד הוא שהורדת הריבית, המגבירה את הביקוש לדירות עקב ריבית אפסית על המשכנתאות, גורמת לייקור הדיור.
ד"ר פלוג משתמשת בכלים המוניטריים שברשותה, כדי להביא לחיזוק הדולר ובכך לתרום להגברת היצוא. אך האם היא אינה מבחינה בדפוס המוניטרי הנזכר, וכי התהליך כבר מזמן אינו עובד? מה הועילה הנגידה בתקנתה? נראה שאת הפתרונות הכלכליים יש לחפש במשרד האוצר, וכי הורדת הריבית הנמוכה כבר מיצתה את עצמה.
דוקטור חן אחרי שבמשך שנים רבות התנהל המכון לרפואה משפטית כמוסד של איש אחד בלבד, מביא עמו המנהל הנמרץ, ד"ר חן קוגל, רוח חדשה ושקיפות מקצועית.
את השכלתו המשפטית והרפואית רתם קוגל להובלת שינויים מבורכים במכון. מבחינה משפטית מדובר בחתימה בהסכמה ובקוד אתי, ובתחום הרפואה הביא עמו מכשור מתקדם לבדיקת סי.טי. של הגופה, כדי למנוע את ניתוחה, כמו גם ההתמקדות בנתיחה נקודתית, בניגוד לנתיחת הגופה כולה. כמו-כן יש לברך על הכנסת השירות הסוציאלי החשוב לקשר עם משפחות הנפטרים.
יש לזכור כי בעבר עמד המכון הפתולוגי במוקד הפגנות החרדים נגד ניתוחי מתים מתוך כבוד לקדושת המת. דומה שהמגמה החדשה במכון למניעת ניתוחים, בהחלט פועלת מתוך תפיסה זו ברגישות רבה.
אי-אפשר להתעלם גם מהשפעת המכון על החיים מבחינה פלילית, ולתרומתו לעשיית צדק. זאת הן בשחרור נאשמים ברצח, החפים מפשע, בעקבות ממצאים פתולוגיים של הגופות, והן בתחום הבדיקות של נשים שהוטרדו. מבחינה זאת ראוי להסיר את הסטיגמה של המכון המזוהה רק עם העיסוק במתים.
ואחרון אחרון כדאי להפנים את המסר לאומה של ד"ר קוגל בתוקף עיסוקו הפתולוגי - למצות את הנאת החיים. כמוסיקאי מחונן, אדם אופטימי ובעל חוש הומור מפותח (ובכלל זה הומור מקאברי) הוא עצמו בהחלט משמש מודל לכך. כל הכבוד!
ולקינוח - בדיחות לפורים היועץ אדם אחד פונה נואשות למנהל בבקשת עבודה.
- במה אתה מתמחה? - שואל אותו המנהל בטון סמכותי - האם תוכל להיות רואה חשבון במשרדי?
-לא, משיב המובטל במבוכה, לא למדתי ראיית חשבון.
- אז אולי תהיה מתרגם, ותוכל לתרגם מסמכים שלי בשפות שונות? -שואל המנהל.
- מצטער, לא למדתי שפות, משיב האיש.
- אם כן, אולי תהיה מזכיר? - מציע לו המנהל.
- לא, לא למדתי מזכירוּת - משיב הפונה.
המנהל, המציע עוד שורה של עבודות, אך נענה בשלילה, מאבד את סבלנותו, ושואל את האיש היושב מולו:
- אז מה כן אתה יודע?
- אני יודע להיות יועץ טוב - משיב האיש בביטחון.
- מצוין, מגיב המנהל - האם תוכל לייעץ לי אפוא כיצד אוכל להתפטר ממך?
הליצן איש אחד פונה לפסיכיאטר שלו ומתלונן על דיכאון חמור שהוא שרוי בו במשך תקופה ארוכה.
- אתה יודע מה? - מציע הפסיכיאטר - שם, בפינת הרחוב, ישנו ליצן, שאיש לא נשאר אדיש אליו, והוא מצליח להצחיק את כולם,
דוקטור, משיב המדוכא, להפתעת הרופא המשתומם, הליצן ההוא הוא אני!
החמור הנוער איש אחד ביקש לשאול משכנו את חמורו.
- מצטער, השיב השכן, כבר השאלתי את חמורי לשכן אחר.
פתאום, למרבה המבוכה של השכן, החמור התחיל לנעור.
- אני שומע את נעירותיו המהדהדות של החמור בחצר, אם כן, הרי הוא בביתך - הפטיר האיש בנימת ניצחון.
- למי אתה מאמין, שאל השכן הנבוך, לי או לחמור?
השיכור בני משפחה, שביקשו לגמול את יקירם מהטיפה המרה, שלחו אותו לפינת הרחוב, כדי לחזות במו עיניו במראה המבאס של שיכור אחר.
- תמונה אחת שווה אלף מילים - אמרו לעצמם - אולי המראה של השיכור המתבוסס ביינו ובקיא של עצמו, ירתיע את בן משפחתם מצריכת משקאות חריפים.
אך, למרבה ההפתעה, פנה השתיין הקרוב אל השיכור המתגולל ברחוב ושאל:
- מניין השגת את היין המשובח הזה? - סינן מבין שיניו המצהיבות, לאכזבת בני המשפחה המודאגים.
והשיכור, אם עוד לא ניחשתם, המשיך להיות שיכור.
שושן פורים שמח! 