השבוע נקבר בחוות שושנה אחד מהגיבורים הנועזים ביותר שקמו לעם ישראל. מאיר הר ציון הוא סמל של לוחם ומפקד אחד בדורו שהוביל למאבק מלא תושייה באויב הערבי, בין השאר בדמות פעולות התגמול בשנות החמישים שתרמו לעשיית סדר אחרי פעולות טרור רבות של הפדיונים כנגד היישוב העברי בארץ.
ליחידה 101 הצטרף הר ציון לאחר שעזב את הנח"ל, שם הפך שותף להנהגת 101 יחד עם
אריאל שרון. עם פרוקה של היחידה מונה כמפקד סיירת הצנחנים ובאותה עת אף הוענק לו עיטור העוז על "אומץ לב ומנהיגות למופת בקרב" על פעולתו במבצע - "עלי זית".
פעולות התגמול, באותה עת, היו פעולות צבאיות קצרות ונועזות שנשאו עימן מסר ברור לאויב – פעולת טרור כנגד עם ישראל תגרור אחריה תגובה מהירה, חזקה וכואבת. מסר ברור מאוד שדם יהודי איננו הפקר, מסר שהגביר מאוד את כוח ההרתעה, הציג לוחמה נועזת, עוצמתית ונחושה והעמיד את האויב במקומו. כך פעל הר ציון גם במקרה רציחתם של שושנה – אחותו הקטנה – וחברה – עודד וגמייסטר. פעולת התגמול הפרטית של הר ציון וחבריו נעשתה בקרב השבט הבדואי ממנו יצאו רוצחיהם. אין ספק שגם במקרה זה המסר היה ברור.
לימים, פעולותיו הנועזות של הר ציון ודרכו הצבאית האמיצה שהוטמעה לתקופה בצה"ל, תרמו במידה משמעותית לעצירת שפיכות הדמים ביישוב העברי בארץ ישראל.
יהודי נועז אחד, מנהיג צבאי שחתר להשגת מטרות מבלי לעצור ולהתלבט, השיג כוח הרתעה שאין לו תחליף.
מצבה הביטחוני של המדינה הצעירה והמאוימת באותן שנים השתפר נוכח דרכם של הר ציון ושותפיו לגישה הצבאית ביחידה 101, בסיירת צנחנים ובסיירת מטכ"ל. לא ברור לאן המצב של היישוב העברי בארץ עלול היה להתדרדר ללא הובלה לוחמנית מסוג זה.
סטנדרטים גבוהים "לא חוזרים בלי לבצע! אמר וכך פעל בכל פעולה צבאית" מספר אבי, אורי גץ, שמשק הוריו במושב רישפון צמוד היה למשק של משפחת הר ציון בילדותו. לימים כשפגש אותו הר ציון ביחידה אמר לו – "אתה מרישפון אז אתה בא לסיירת" וכך הפך ללוחם בסיירת הצנחנים. "הוא הראשון שהנחיל לצנחנים שיש לסיים מבצע מתוכנן בכל מחיר – זהו האפיון העיקרי של מאיר". "דרכו הייתה מהפך בהתנהלות ובתעוזה הצבאית", מוסיף גץ ומדגיש שהיה זה שינוי וחידוש על-רקע אותה תקופה בה צה"ל נחל מספר כישלונות ועקב זאת כוח ההרתעה כלפי האויב היה חלש.
"עם מאיר אף אחד לא העז להתווכח, מה שהיה קשור ללחימה היה אצלו בסטנדרטים הגבוהים ביותר וזאת הוא דרש גם מחייליו".
כשנשאל גץ על פעולות התגמול בהן לקח חלק כלוחם סיירת הצנחנים ועל הייחודיות שלהן הוא הסביר שמדובר היה בפעולות נקודתיות וחזקות במטרה לתת לאויב תחושה שלא תהיה להם חסינות למעשי החבלה שלהם תחת ממשל כלשהו או כל גוף אחר. "כשממשטרת קלקיליה יצאו רוצחים וגנבים אז הלכו והרסו את משטרת קלקיליה, ואם יצאו ממשטרת ז'רנדל מפגעים באוטובוס ישראלי תחת חסות ירדן – פגעו נקודתית באותה תחנה. המסר היה נקודתי, חזק וברור – אנחנו יכולים להגיע לכל מוקד של מפגעים ולהשיב מנה אחת אפיים. אין צורך במערכה גדולה וכוללת. כך גם פחות חיילי צה"ל נפגעו ובצד האויב המכה הכואבת גרמה להפנמת המסר, ולאחר פעולות תגמול רבות מאוד במהלך המחצית הראשונה של שנות החמישים פעילות הטרור מצידם נפסקה".
עת בישרו באמצעי התקשורת על מותו של הר ציון, ציינו כי דמותו הייתה שנויה במחלוקת.
"על מה היה שנוי במחלוקת?" שואל גץ בלהט "על זה שהוא כעס והתנגד לירי ספורטיווי בנשרים? על כך שהוא העלה את הרמה של התפקוד של הצבא...? הוא דרש דרישות קשות אבל לא דרש דבר מבלי לבצע בעצמו... הוא הלך לפני כולם באומץ חסר גבולות..."
במה באמת דמותו שנויה במחלוקת יותר מדמויות מפתח אחרות בנוף הישראלי? ממנהיגים אידיאולוגיים שנפטרו לאחרונה? האם בימי חייו גירש יהודים מביתם כפי שעשה בפועל ראש הממשלה אריאל שרון? האם ראה במנהיגים פוליטיים יהודיים מסוימים רוצחים ואחראים על
פשעי מלחמה כפי שהתבטאה לא פעם השרה
שולמית אלוני?
קביעתם של ערוצי תקשורת איזו דמות משמעותית בהיסטוריה של עם ישראל היא דמות שנויה במחלוקת ואיזו לא – היא ניסיון נוסף לטפטף עמדות וגישות ולהפחית מהלגיטימציה של אידיאולוגיה מסוימת ולחזק – אחרת. זוהי מניפולציה של גורמים קיצוניים שמזמן נסוגו מערכי הציונות, החוברים לחלק מאמצעי התקשורת ומנסים להתוות צביון אחר למדינה היהודית, לשנות את סדר היום הערכי תוך פגיעה במהות הלאומית של מדינת ישראל.
בעשייתו הצבאית ובהתבטאויותיו מעולם לא טעה בסדר העדיפויות הלאומי כפי שהדבר קרה וקורה לא מעט למובילים ומנהיגים יהודים אחרים – עם ישראל וטובתו עמדו תמיד בראש סדר העדיפויות, בנחישות, ללא פשרות ובאמונה מלאה בצדקת הדרך.