הפלישה הרוסית לחצי האי קרים והשתלטות עליו מעלה נשכחות - את
מלחמת קרים, במסגרתה מעצמות אירופה סייעו לטורקיה לבלום את ההתפשטות הרוסית. פוטין פלש לקרים כדי להבטיח את נמל המים החמים שלו בסבסטופול המאפשר לו מוצא לים התיכון דרך הדרדנלים. המשבר פרץ על-רקע המאבק בין השפעה מערב-אירופית באוקראינה להשפעה רוסית; ממש דז'ה-וו של מלחמת-קרים.
המעורבות הרוסית באוסטיה אבחזיה וצ'צניה היא למעשה חזרה של המדיניות של האימפריה הרוסית, שהיא למעשה מדיניות ברית המועצות, רק בעטיפה אידיאולוגית אחרת. ואין פלא, רוסיה הצארית, ברית המועצות ורוסיה של פוטין שוכנות באותה טריטוריה, ולכן יהיו להן אותם אינטרסים.
כמובן שרוסיה משתמשת בטיעונים לאומיים היסטוריים של שייכות לאומית של התושבים, של שייכות היסטורית של החבל הזה לרוסיה, שנמסר לאוקראינה שלא הייתה יותר ממחוז שלטוני בברית המועצות.
אבל ההתנהגות הרוסית בראייה היסטורית אינה יוצאת דופן, היא למעשה מקובלת בדרך של בניית כוח מעצמתי.
מתיישבים אמריקנים אשר חיפשו אדמות חדשות קיבלו את אישור ממשלת מקסיקו להתיישב בטקסס, כאשר ממשלת מקסיקו ניסתה לכפות את ריבונותה על השטח פרצה מלחמה בינה לבין המתיישבים שהסתיימה
בעצמאותה של טקסס. כעבור מספר שנים הסתפחה טקסס העצמאית לארצות הברית.
הנשיא האמריקני ג'יימס פולק היה נחוש להרחיב את ארצות הברית מחוף אל חוף, כאשר הצעת הרכש שלו למקסיקו נדחתה, ניצל חילוקי דעות על הגבול לפרובוקציה וכך יכול היה לטעון שהמקסיקנים תקפו את ארצות הברית ולפתוח במלחמת ארצות הברית-מקסיקו, שתוצאתה שמקסיקו איבדה מחצית משטחה, ארצות הברית זכתה בשטח חוף ניכר באוקיינוס השקט ובהרחבה הגדולה ביותר של שטחה בהיסטוריה שלה.
אם זה לא מספיק, הרי ב-1903 פיצוץ באונייה "מיין" מול הוואנה גרם לארצות הברית להכריז מלחמה על ספרד ולכבוש את קובה, פורטו ריקו והפיליפינים.
ארצות הברית הביאה חירות לקובה אך תוך שמירת תנאים מועדפים לארצות הברית; בפיליפינים דוכא המרד של דורשי העצמאות. נוכל להמשיך עם תמיכה בעצמאות פנמה כדי להשיג את חוזה התעלה. הוואי הפכה ממלכה עצמאית לאזור חסות אמריקני ולבסוף למדינה. ובמאה העשרים פלישה לאי הקטן גרנדה והפלישה לפנמה, כי הסוכן לשעבר של ה-CIA נהיה עצמאי מדי.
כל הפעולות האלו, ההצדקה להן נובעת מ
דוקטרינת מונרו, שאותה הרחיבו הנשיאים פולוק ותיאודור רוזוולט.
ניתן גם לשאול את האיחוד האירופי מדוע מותר לו להגן על קוסובו שפרשה מסרביה והוא מגנה את הפעולה בקרים. התשובה ברורה לכולם: הגינוי או ההסכמה לפעולה תלויים במה משרת את האינטרסים שלך.
