בסוף פרשת שמיני, מפרטת התורה את רשימת החיות, העופות והדגה המותרים והאסורים באכילה. מדגישה התורה כי איסורי האכילה נועדים "להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תיאכל".
במילים אלו באה התורה להסביר לנו את היסוד של האסור והמותר: החינוך ״להבדיל״, להבחין, לבדוק. מול החינוך המתירני המורה שהכל מותר, מציבה התורה רף התנהגותי: לפני כל עשייה, אכילה, אמירה, עצור לרגע ותפעיל את שיקול הדעת, בדוק, הבדל, הבחן! האמנם המאכל שאני עומד להכניס לפי כשר לאכילה? האם המעשה שאני חפץ לעשות ראוי שייעשה? האם המילה שאני רוצה לבטא כרגע רצוי שתיאמר?
חז"ל [ירושלמי, ברכות ה', ב'] מגדירים דעה כיכולת להבדיל: ״אם אין דעה - הבדלה מנין?", שאלו-קבעו חכמינו. אלן מת'יסון טיורינג היה מתמטיקאי בריטי, ממניחי היסודות למדעי המחשב, אשר הטביע לפני יותר מ-80 שנה מושג שאין עליו עוררין בתחום מדעי המחשב - "מבחן טיורינג". לפיו, לתבונה האנושית - בשונה מהמכונה המשוכללת ביותר בעולם - יש יכולת להבחין ולהבדיל בין תחומים מסוימים. עד ימינו אלו, לא הומצא מחשב המסוגל לעבור את "מבחן טיורינג".
לא סייגים ואיסורים ניצבים לפנינו. "וכי אכפת לו, לקב"ה, אם שוחט האדם מן הצוואר או מן העורף?". זוהי מערכת חינוכית-ערכית הנוגעת בכל פרט מחיינו, הבאה להחדיר בנו ולנו את החובה להתבונן, להבחין, להבדיל, לתחום תחומים, להציב גבולות.
כלים אלו אמורים להשפיע עלינו לא רק בתחום הדתי-האמוני. מטרתם להטמיע באדם את הידיעה, כי מותרו מן הבהמה הוא בהפעלת שכלו, מחשבתו, בשיפוטו, בהבדלתו ובהיבדלותו מן האסור. אכן, רכוש הזולת אינו רכושי ועליי להיבדל ממנו. אשת חברי אסורה עלי. מאכל מסוים לא יבוא אל פי, לא משום שאינו טעים, אלא מכיוון שהתורה אסרה אותו עלי.
היכולת להבדיל אינה אפוא רק בין המותר והאסור באכילה. כשם שלא כל דבר מותר להכניס לפה, כך לא כל דבר מותר להכניס לכיס. לארנק, לחשבון הבנק. האדם החושב, המבדיל, ישאל את עצמו האם העסקה הגונה מוסרית, האם נוהג אני ביושר עם חברי/עובדי, האם ליבי ברשותי או חלילה אני ברשות ליבי.
השימוש המבוקר והמפוקח בדעת ובידע, ההימנעות מאכילת מאכלות אסורות ומדיבור אסור (לשון הרע, רכילות) מרוממים את האדם לדחות סיפוקים תוך הקניית היכולת להבדיל, השאיפה להבחין, הרצון לחדד גבולות. הימנעות זו חורגת מהמימד ההלכתי ומשליכה לכל תחום בחיים. הידיעה שלא כל דבר נכנס לפה ולא כל דבר יוצא מהפה, שליטה עצמית במה שעומד על הלשון, מתמצות לכדי מילה אחת: הבדלה!
