בימים הקרובים יופצו למיליוני החוסכים בישראל הדוחות השנתיים המבשרים לעמיתים את הישגי התשואה שהשיגה הקופה בה מושקע כספם. הדוחות מהווים את המידע הרשמי והמשמעותי ביותר עבור כל חוסך אשר מבקש לדעת מהם הישגי חסכונותיו ומנהלי השקעותיו בשנה שעברה. מדובר ב"הר הכסף" של הציבור, הנאמד במאות מיליארדי שקלים, והנחשב לחיסכון הגדול ביותר של הציבור, חיסכון שאמור לכלכל את אזרחי המדינה לעת זיקנה.
העמיתים מתייחסים, כצפוי, לתשואות המופיעות בדוחות האישיים שלהם (האמורים כמובן, להתחשב בעיתויי ביצוע סכומי החסכון של כל חוסך בנפרד), כאל נתון שלבטח תהליכי חישובו ברורים ומפוקחים ע"י הרגולטור- אגף שוק ההון באוצר- אשר לבטח גם מכתיב תהליכי חישוב אלו. על-פי שיעור התשואה השנתי המדווח לעמיתים, הם מקבלים החלטות לגבי עתידם הכלכלי ובאופן סביר ינהו אחר הגופים המפרסמים תשואות גבוהות יותר לקופות שבניהולם.
אולם מפתיע ולא יאומן ככל שהדבר ישמע, חישובי תשואה אלו נעשים ביודעין, באופן שגוי לחלוטין. הדיווחים על הישגי החסכונות מציגים תמונה מאוד לא נכונה לחוסך, ולכן כל החלטותיו לגבי תיעול חסכונותיו, שגויים עקב אי-יכולתו לקבל שיעורי תשואה נכונים. מצער, אך כולם, לרבות הרגולטור המפקח על נכונות דיווחי הגופים המוסדיים ותפקודם, מודעים היטב לכך ששיטות תחשיב שיעורי התשואה פסולות (ובמיוחד "התשואה האישית" לחוסך) ולכך שתוצאותיהן אקראיות ולא נכונות.
חשוב להבהיר, התשואה האישית היא שיעור הישגי ההשקעות/חסכונות של כל חוסך, בנפרד מהשקעות האחרים לאותה הקופה, ואילו "תשואת הקופה" הוא שיעור התשואה שהשיגה כל הקופה על כספי כל החוסכים בה .
למרות הנחיה ברורה של המפקח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר כבר משנת 1998, שקבעה למוסדיים שבפיקוחו כיצד לחשב את "התשואה האישית", אין בארץ אף לא גוף אחד הנוהג על-פי הנחיה זו. יתרה מכך, הרגולטור מודע ללקונה זו, ולא עושה דבר לאוכפה. באופן קטגורי וחד-משמעי ניתן לקבוע כי כל "התשואות האישיות" המופיעות בדוחות השנתיים אינן נכונות, בעלות סטיות של עשרות אחוזים, מטעות את הציבור ומסכנות את עתידו הפנסיוני ביודעין.
מחדל זה, הנוגע לכל חוסך פנסיוני, נעשה בידיעה ברורה של אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון. מדובר במחדל העלול לגרום לנזקים כספיים רבי נפח העשויים להגיע להפסדים כספיים של עשרות ומאות אלפי שקלים לעמית.
לשם המחשה, סטייה "פעוטה לכאורה" של 2% בלבד בחישוב ובדיווח התשואה האישית לעמית, (כגון דיווח על 7% תשואה אישית שנתית במקום התשואה האמיתית שהושגה של 5% בלבד) שהפקיד 1,000 שקל בחודש, למשך 30 שנה (חיסכון ממוצע ומקובל בנפחו), תגרום לעמית לסוף תקופת החסכון, הפסד כספי נצבר של למעלה מ-350 אלף שקל.
זאת ועוד, מסתבר כי גם הפירסומים הממשלתיים הרשמיים ב"גמל -נט" אינם נכונים ואינם מאושרים. לאחר שהסבתי את תשומת לבם של קברניטי אגף שוק ההון למפגע זה, החלה להופיע בתחתית ה "גמל נט" הודעה ולפיה "הפרסומים ב"גמל נט" הם על אחריות המפרסמים". כך, במקום לדאוג כי פרסום התשואות הרשמי של מדינת ישראל יחושב באופן מדויק ותקין, הרגולטור מתנער מכל אחריות.
גם רמות הסיכון של השקעות הגופים המוסדיים עבור העמיתים בקופת הגמל אינן נבדקות, היות שהרגולטור אינו מפקח על כך. מידע חשוב זה על איכות ניהול הקופות מעוות ואינו מחושב נכון בגלל שחישובו המדויק נסמך על שיעור התשואה, שהוא כאמור, פסול ושגוי ביותר. מתברר שבעיה חמורה זו, כלל לא ידועה להנהלת הקופה (אשר מדווחת באופן שגוי על מקדמי הסיכון בה) וכאמור הרגולטור לא בודק הישגי הקופות ומקדמי הסיכון בהם ואף לא בודק (ולו בדיקה מדגמית) את פרסומי הקופות לגבי הישגיהם ומקדמי הסיכון של פעילותם.
בעיה זו חושפת את החוסכים וקופות הגמל עצמן לאחזקת השקעות מסוכנות. אי-ידיעת האמת על פרמטרים חיוניים אלו לתפקוד מערכי ההשקעות חושף גם את הגופים המוסדיים עצמם לסכנת מועקה תזרימית ואפילו לקריסה, במידה וניקלע שוב למשבר כלכלי עולמי.
כל הגורמים הרלוונטים חייבים להיכנס במהירות לעובי הקורה. בשלב הראשון, על הרגולטור, קרי אגף שוק ההון באוצר, להורות לגופים המנהלים את חסכונות הציבור והנמצאים בפיקוחו להקפיד ולחשב את שיעורי התשואה האישיים לעמיתים, לפי הנחיותיו כבר מ-1998. אין חשש, ההיערכות והביצוע של הגופים המוסדיים למימוש הוראה זו, יטלו שבועות ספורים בלבד וללא צורך בהוספת כוח אדם או מיחשוב מיוחד. בהמשך צריך יהיה לבחון מדוע אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר מתעלם במשך שנים ארוכות מהנושא וממשיך בכך לאפשר פגיעה כבדה בחוסכים.
