תקשורת: שערוריית יונית לוי

בפתח מהדורת החדשות של ערוץ 2 השבוע (16.3.14) פסקה יונית לוי את פסוקה והבטיחה שבהמשך המהדורה יידון הנושא שאותו הגדירה בהתנשאות טיפוסית: "סערת יעלון". ואמנם, בהמשך צלבו יונית לוי והכתב המדיני אודי סגל את שר הביטחון על דברים שאמר ערב קודם לכך, בראיון לרינה מצליח, באותו ערוץ. בדיקת השידור שהביא ל"הרשעתו" של יעלון בבית דין שדה של "השידור הציבורי" של ערוץ 2 חשפה ראיון לא מכובד, בלשון המעטה, תוקפני ונעדר סבלנות וסובלנות מצד המראיינת כלפי השר הבכיר. במקום לראיין את השר ולאפשר לו להעביר את דבריו לציבור (שידור ציבורי או לא?) היא קטעה אותו שוב ושוב, אולי מחשש שמא דברי האמת הנכוחים שאמר, גם אם אינם עולים בקנה אחד עם הקו של העיתונאים (?) השמאלנים של ערוץ 2, יגיעו אל הציבור. נראה שהדעות שהביע יעלון - ואשר סותרות את דעתם של מצליח, לוי וסגל - היו לצנינים בעיני חבר "השופטים", אשר באופן עקבי מעדיף שהציבור הנבער בעיניהם ישמע שקרים ולא אמת. האם הערכתו של שר הביטחון לפיה לא יהיה שלום בדורנו אינה ראויה להישמע? ניתן להסכים איתה או לחלוק עליה, אבל אין זה מתפקידם של אותם עיתונאי (?) שמאל לחלוק עליהם ולזלזל בהם, אלא להביאם לאוזני הציבור ולעיניו. עוד הוסיף יעלון כי בעיניו מחמוד עבאס ("אבו מאזן") אינו שותף, ובוודאי לא למתן אלא רק ללקיחה מישראל. האם לא כך חושב כל מי שעיניו בראשו ושמוכן להסתכל על המציאות כפי שהיא ועל מכחיש השואה כפי שהוא. למרות שהוא נחשב שותף ("פרטנר" בשפתם) ראוי, במה דרישותיו שונות מאלה של אחיו, בחמאס? ההבדל ביניהם הוא בדרך הפעולה, אך לא ביעד הסופי: מדינה פלשתינית על חורבותיה של מדינת ישראל (וגם של ממלכת ירדן), בכל ארץ ישראל, המערבית והמזרחית. אבל, במסגרת חופש הביטוי בתקשורת הישראלית לא כלול החופש למתוח ביקורת על אותו חביב מרמאללה שכתבים ישראלים עולים אליו לרגל, ושאנשיו מתראיינים יום-יום באמצעי השידור ה"ממלכתיים" והאחרים של ישראל. יעלון אף רמז שהמתווך קרי עיוות מסר מישראל והבטיח לאויב לשחרר גם רוצחים ערבים שפוטים אזרחי ישראל, בשעה שישראל לא הבטיחה כדבר הזה. מן הסתם יעלון יודע במה דברים אמורים. חבר השופטים בניצוחה של יונית לוי פסק שעיתוי דבריו של שר הביטחון הוא אומלל, ושלמעשה הוא מספק תחמושת לאויב ומחבל בשיחות וב"תהליך השלום", השקר המתוחזק על-ידי השמאל והתועמלנים שלו בתקשורת כבר עשרים שנה. והאמת, מי זקוק לאמת כשה"שלום" מקיש בדלת ורק יעלון מחבל בסיכוייו? חבר השופטים בניצוחה של יונית לוי מחה על כך שדברי יעלון לא זכו אלא בשתיקה מצד ראש הממשלה. כמובן שהם ציטטו את יקירתם, שרת המשפטים, זו הבועטת בשלטון החוק ודוגלת בשחרור רוצחים שפוטים כאתנן למכחיש השואה מרמאללה. הגברת קבעה ש"לקטר ולהרים ידיים אינם אופציה". אבל, זה בדיוק מה שהיא עושה בתהליך המתן ומתן שעליו היא ממונה: מרימה ידיים ומתייצבת לצד כל גחמה ותכתיב של בני שיחה המתמוגגים מכישוריה של מהדורת כחול-לבן של קתרין אשטון. ולמחרת, ביום ב' השבוע, ושוב בתוכניתה של יונית לוי, שוב הועמד שר בישראל אל עמוד הקלון: השר אורי אריאל עלה להר-הבית. פרובוקציה! רק בישראל חופש הפולחן והתפילה שמור לכל, אך לא ליהודים, וביקור של שר בישראל במקום הקדוש ביותר ליהודים מוצג כפרובוקציה, והשר - כמחבל בתהליך "השלום". שידור ציבורי?