לרשימה השחורה של אישי-צמרת ישראלים, היורקים לבאר שממנה הם שותים, מצטרף גם שר הביטחון, בוגי יעלון. השתלחותו חסרת הרסן בארה"ב, לפיה "יש לקחת בפרופורציות" את סיועה לישראל - מעידה על כך כאלף עדים.
כשר ביטחון, יעלון הוא ודאי הישראלי האחרון שרשאי להלין על הדוד סם. שהרי מי כמוהו יודע שכל מערכת הביטחון של מדינת ישראל - מהצמיגים שעל הג'יפים ועד למטוסי החמקן - היא על טהרת אמריקה, ושאיננו מסוגלים לזוז בלעדיה. עם זאת, כממונה על בטחון המדינה, מצופה ממנו גם שיזכור כי ארה"ב היא זו שמצילה אותנו לא אחת - בשל זכות הווטו שיש לה - מהצבעות אנטי-ישראליות במועצת הביטחון. כל זה, כמובן, "לא הולך ברגל" - לתשומת-ליבו של מי שעדיין לא חלץ את נעליו הגבוהות.
במצח נחושה אבל יעלון אינו איש הצמרת היחידי שמנסה לערער את יחסי ישראל-ארה"ב ולירוק בכך לבאר שממנה הוא שותה. קדם לו ח"כ
דוד רותם, אף הוא איש הליכוד. בעוד יעלון משתלח בנשיא אובמה ובשר החוץ קרי - בחר לו ח"כ רותם כקורבן את שגריר-ארה"ב, דן שפירו, כשהפטיר לעומתו במצח נחושה: "איך אפשר לסמוך עליכם" ו"מתי בכלל עמדתם לצידנו". מן הדין היה שאישיות במעמדו - כיו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת - תהיה מודעת לאבסורד בדברים שהטיחה. אחרי ככלות הכל, ארה"ב היא זו שטורחת לשלם, מדי שנה בשנה, שלושה מיליארד דולר לקופת האוצר הישראלי, רק כדי שאנשים כמו ח"כ רותם יוכלו להתקיים.
כפיות טובה זה בדיוק המקום והזמן להזכיר כי יחסם כפוי הטובה של יעלון ושל רותם לארה"ב היא כיחסו של יו"ר הבית היהודי, השר
נפתלי בנט,, לגרמניה, שהעמידה אף היא את ישראל על רגליה בשילומים ובסיוע ביטחוני ללא עוררין. היה זה, למי ששכח, הפה הגדול של בנט, שיצא חוצץ כנגד נשיא הפרלמנט האירופי, הגרמני מרטין שולץ, כשהטיח בו דברים כדורבנות, כאילו הוא זה שמקפח את ישראל ונותן יד לחרם עליה, בעוד ששולץ - יותר מכל מדינאי אחר בעולם - הוא זה שיוצא חוצץ כנגד החרם על מדינת ישראל.
האם באמת זוהי יד המקרה שאנשי הימין הם תמיד אלה שמעטרים את הרשימה השחורה של עושי הבושות למדינה?
