אחד הנושאים החברתיים אשר עומד לאחרונה במוקד הדיון הציבורי הוא הצעת החוק "הורים וילדיהם". החוק המוצע, המבוסס על המלצות ועדת שניט ובראשן ביטול חזקת הגיל הרך, הוגש לכנסת על-ידי שרת המשפטים,
ציפי לבני. הצעת חוק דומה הוגשה על-ידי ח"כ
גילה גמליאל וח"כ
עדי קול, כל אחת בנפרד.
הצעת החוק מעמידה את טובת הילד כ"שיקול ראשון במעלה". ילד זכאי לזכויות מיום היוולדו ובכללן הזכות לקיים קשר רציף עם זוג הוריו הפרודים. לכן נקודת הפתיחה בנוסח החוק המוצע היא ששני ההורים נשארים הורי הילד - אימא ואבא, ללא כל הגדרה ייחודית או שונה למי מהם.
פרופ' אבי שגיא-שְורץ וד"ר תרצה יואלס מהפקולטה לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת חיפה, אשר היו חברים בוועדת שניט מציינים בדוח הוועדה:
"כיום ברור לנו שהילד יוצר התקשרות גם לאב וגם לאם באופן בלתי תלוי זה בזה. אם שניהם נוכחים בחייו, הוא מקיים שתי התקשרויות במקביל, ושתיהן חשובות להתפתחותו. במילים פשוטות, הילד זקוק לקשר מתמיד עם שני הוריו, ופגיעה בקשר זה עשויה להפכו לילד בסיכון. ככל שהקשר עם אחד מן ההורים משתבש מוקדם יותר בחייו של הילד כך דרגת הסיכון גבוהה יותר".
"לילד יש צורך בשני הוריו ולכן מכוח עיקרון העל של טובת הילד יש לו זכות לקשר עם שניהם. לכן, כשמדובר בהליך גירושין, מחובתה של המערכת המקצועית המסייעת להורים, לאפשר לילד לממש קשר זה, מבלי לתת מעמד מועדף להורה אחד על-פני ההורה האחר. במתן ההעדפה שכזו המערכת המקצועית בעצם מקדמת מצבי סיכון אצל הילד ואיננה מסייעת בקידום התפתחות רגשית תקינה של הילד".
בהתאם להצעת החוק, לבית המשפט לא תהיה כל סמכות לקבוע הגדרות הוריות כאלו או אחרות להורים, אלא רק את אופן מימוש האחריות ההורית על-ידי כל אחד מהם ובכללה זמני השהות של הילד עם כל הורה.
נקודת המוצא בהצעת החוק הפוכה לנקודת המוצא כיום האומרת שילד יהיה אצל אמו 100% מהזמן בעוד שלאב מוענקים, לאחר בחינה קפדנית, זמני שהות. הצעת החוק ערה לכך ששני ההורים, ברוב רובם של המקרים, הם הורים נורמטיביים הראויים לגדל את ילדם.
לכן, חלוקת הימים ביניהם צריכה להיות שוויונית ככל הניתן, ומבוססת על כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד. עם זאת, כל תא משפחתי, כל ילד, הוא עולם ומלואו. באין הסכמות בין ההורים, כל מקרה יבחן לגופו, תוך הסתייעות בשורה של קריטריונים המופיעים בלשון החוק.
הצעת החוק מזמינה שינוי חברתי המאפשר לשני הורי הילד לממש את הורותם מתוך הכרה בכך שעם הפרידה, חלוקת התפקידים בין ההורים משתנה, והבנה והכרה בחשיבותו של כל אחד מהם לילד.
חזקת הגיל הרך לפיה ילד עד גיל שש יהיה בחזקת אמו, על-רקע מגדרי בלבד, בוטלה זה כבר בכל מדינות המערב. הניסיון הבינלאומי מלמד, כי במדינות אשר בהן בוטלה החזקה ונקבעה בחוק העדפה משמעותית לאחריות הורית משותפת, ההתדיינויות המשפטיות בשאלת החזקת הילדים פחתו.
במסגרת הרפורמה הכוללת בחוק יבוטל מאליו גם המצב הקיים, האבסורדי והפסול, לפיו במרבית ההסכמים נכתב כי האב "רשאי" או "זכאי" לראות את ילדיו - כמצוטט לעיל, הילד זקוק לשני הוריו. החוק ממליץ על חלוקת זמני השהות של הילד כחלק מזכותו לקשר ההורי, ומתוך כך מדגיש שעל כל הורה להבטיח את מימוש זכות הילד לקשר אישי, ישיר ורציף עם ההורה האחר.
בחוק המוצע קיימת גם חובת מילוי "תוכנית הורות" והנחיה שחובת ההורים ליישב, ככל האפשר, חילוקי דעות ביניהם באמצעות מגשר, מתאם הורי או איש מקצוע אחר, היות שההתדיינויות המשפטיות בעניינו של הילד לרוב פוגעות באופן ממשי בטובתו.
האם לחוק החדש תהיה השפעה על גובה המזונות? במקביל לוועדת שניט מונתה בשנת 2006 ועדת שיפמן אשר תפקידה להמליץ בכל הקשור לנושא המזונות. המלצות הוועדה הוגשו למשרד המשפטים ובהן המלצה על קביעת נוסחה שקופה וברורה לקביעת סכום המזונות אשר תתבסס על שני פרמטרים עיקריים: הכנסות שני ההורים וחלוקת זמני השהות. לפיכך, לעצם ביטול ההגדרות ההוריות המפלות ובתוכן חזקת הגיל הרך לא תהיה כל השפעה על נושא המזונות.
כעמותה המקדמת את טובת ילדי ההורים הגרושים, אנו רואים בהצעת החוק "הורים וילדיהם" המעמידה את טובת הילד בראש סולם העדיפויות פתח לשינוי חברתי מבורך בו שני ההורים יחלקו יחדיו את האחריות ההורית על ילדם המשותף.
