זה זמן רב שאני תמה על הפרדוקס שנקרא אי-הכרה במדינה היהודית לצד איזו פיקציה איסלאמית הנקראת מדינת פלשתין. מצד אחד אני חושב שיש צדק באלו האומרים: "אני קיים כמדינה יהודית ולא אכפת לי מה שהערבים יחשבו טו יגידו - הכבוד העצמי שלי לא מחייב את הכרתם", אבל. מצד שני אין כל ערך להסכמים עם צד שאינו מכיר בך, במה שהנך, וקובע לעצמו מי אתה (או מי לא).
אין ספק שהמוסלמים/הערבים/הפלשתינים (או כל שם שתקרא להם), אינם מקבלים את קיומם של היהודים כשליטי ארץ-ישראל (אף שכך נאמר בקוראן! ובחוק הבינלאומי...). הם רואים בארץ-ישראל אדמות ווקף מוסלמיות ואותנו כזרים פולשים, כמו הצלבנים למשל, שיש לסלקם מפה במוקדם או במאוחר... זאת אומרת שכל הסכם שיהיה איתנו מותנה אצלם בכך שיהיה להם עילה מספקת להפר אותו, ולפתוח במלחמת שמד בעתיד, כדי לחסלנו ולגרשנו מא"י. כל מי שמתרץ את סירובם של המוסלמים להכיר בנו כמדינה יהודית בצורה אחרת מזו שתוארה בפיסקה הנ"ל, הינו או טיפש שאינו מבין את העולם המוסלמי או נוכל המנסה לרמות אותנו... ואני אומר זאת בפרהסיה, בכל פורום, ובפני כל בית משפט! צודקים לפיכך קברניטי המדינה ואישים רבים אחרים בארצנו המתעקשים על הכרה רשמית ואפילו יביא הדבר לקריסת ה"שיחות" ולאכזבה צבועה מצד ארה"ב (שיודעת טוב את האמת...)
מדוע עלינו לא להכיר במדינת פלשתין מדינת-פלשתין כאמור הינה פיקציה שנוצרה ע"י האיסלאם ככלל, ומדינות הליגה הערבית בפרט. חשוב ביותר שנזכור שעד שגרשנו את הכובש הערבי (הירדני) אל מעבר לגדתו המזרחית של הירדן (1967) לא שמענו כמעט על המונח מדינת פלשתין ואפילו ב"הסכמי השלום" עם המצרים (שאינם שלום למעשה אלא הסכמי שביתת-נשק משופרים...), דובר רק אוטונומיה לפלשתינים... דרישה שמעולם לא התנגדה לה ממשלת ישראל. הקמת מדינת פלשתין הינה אקט אסטרטגי איסלמי להעמיד אויב נצחי ואכזרי ותמידי נגד מדינת ישראל!
ואנחנו מספיק חכמים להבין זאת (למעט אולי מספר "גאונים" של השמאל הרדיקלי...) אין דבר כזה הנקרא "עם פלשתיני"! לפי כל בדיקות הדמוגרפים מדובר בערב-רב של מהגרים ערבים ממרחבי המזרח התיכון בכלל, וממדינות כמו סעודיה, מצרים וסוריה בפרט, בתוספת של תושבים מקומיים (שרובם היו יהודים שאוסלמו בכוח עם הכיבושים של מוחמד לפני מאות שנים). זוהי גם הסיבה מדוע ערביי-ישראל מעולם לא התאגדו תחת "דגל הפלשתיניות" ומקבלים חיל ורעדה אם מישהו ממליץ על סיפוח חלקם לרשות הפלשתינית..
באופן כללי, מה שמציין עם הוא: תרבות והיסטוריה משותפים. אנחנו לא מוצאים כל שורשים היסטוריים לפלשתיניות המזויפת חוץ מקישקושים פה ושם על התייחסותם כביכול לפלישתים או לכנענים... ואילו התרבות הפלשתינית כיום מבוססת ברובה המכריע על האיסלאם הקיצוני ושינאת היהודים, לרבות הסתה ורצח עם העלאה על נס את פעילות השהידים ברצח המוני של אזרחים נשים וילדים ברחובות ישראל.
חשוב לציין פה שמי שנחשב אבי ההתעוררות הלאומנית הפלשתינית הוא חאג' אמין אל-חוסיני, הלא הוא המופתי הירושלמי, שישב 5 שנים במטהו של אדולף היטלר בתור יועץ להשמדת היהודים בארץ-ישראל... בקיצור, עם "אומה" שכזו לא עושים הסכמים אלא בחסות אמצעי ביטחון חמורים ביותר (כגון פירוז מוחלט ושליטה על בקעת הירדן) וחיובם לקבלת העובדות - דהיינו, שאנחנו פה מדינת היהודים!!
לחזור ל"חוק הבינלאומי" אנחנו חייבים להתחיל לחשוב שוב על מה שהתחיל לפני 90 שנה כי זה לא ניתן למחיקה ! חבר הלאומים נתן ליהודים בוועידת סן-רמו ב-1923 את כל ארץ ישראל (כולל עבר הירדן המזרחי). הדבר אושר ואושרר על-ידי מליאת חבר הלאומים וע"י כל ארץ וארץ בנפרד.זהו הדבר היחידי לציינו כ"חוק בינלאומי" שנותן לנו לגיטימציה מלאה לשלוט ולהתיישב בכל חלקי ארץ-ישראל - אם כי מעולם היהודים לא הביעו התנגדות שלאחר זמן קצר הוחלט שהערבים יהיו זכאים לכל השטח שממזרח לירדן (שטח פי שנים מגודל השטח שממערב לירדן...). לכן מדינת הערבים הוקמה וקיימת כיום ממזרח לירדן.
אני משוכנע כי כיום רוב חלקי יהודה ושומרון בהם מתגוררים ערבים יסופחו אליה אם יסכימו לכך שלטונות ירדן וישראל (באישור הליגה הערבית...). אם לא יתבצע הפתרון הזה יש לאפשר לאוכלוסייה ביו"ש אוטונומיה שלטונית, חברתית וכלכלית, אבל לא יותר מכך!
וכאן שוב המקום להזכיר לכולנו כי החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 אף שהינן נחשבות "לחוק בינלאומי" אינן מקדשות את הקו-הירוק ואינן קוראות להקמת מדינה פלשתינית.
