עם מינויה של נשיאת בית משפט המחוזי מרכז, בלוד, לשעבר, כב' השופטת
הילה גרסטל, לתפקיד הממונה על יחידת הביקורת על הפרקליטות, מבקש אני להעלות על סדר יום הציבורי שאלת כשירותם של שופטים (כאשר כוונת הדברים הינה לשופטים לשעבר שפרשו מתפקידם) ראויים ומתאימים לשמש ולכהן במשרות, שעצם מהותן וטבען הינו פיקוח על שופטים ושופטות אחרים או על מי העוסקים בתפקידים הקרובים לתפקידי שפיטה דוגמת פרקליטים שהינם בעלי סמכויות, מעין שיפוטיות.
בעוד שאין כל ספק כי מנהל בתי-המשפט אמור וחייב להיות שופט מכהן, שכן הוא בשר מבשרה של המערכת השיפוטית, אין זה בטוח, כלל וכלל, כי מי שמכהן בתפקיד בכיר, כמו נציב תלונות הציבור על שופטים, חייב להיות שופט בדימוס, דוגמת כל מי שכיהנו, בעבר, בתפקיד זה שהיו שופטי בית משפט העליון לשעבר, השופטת, בדימוס,
טובה שטרסברג-כהן, השופט, בדימוס,
אליעזר גולדברג ומי שמכהן - כיום - בתפקיד זה: השופט, בדימוס,
אליעזר ריבלין. כך נכונים הדברים גם באשר לתפקיד הממונה על יחידת הביקורת על הפרקליטות, שקמה, זה אך, לאחרונה.
מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה הן, כי פרקליטים - בעיקר פרקליטים בכירים דוגמת פרקליטי מחוז, פרקליט המדינה וגם/או פרקליטים אחרים שהינם בעלי סמכות מקבילה לבעלי תפקידים אלה - מבצעים מלאכת שיפוט של ממש - כאשר הדברים אמורים, בעיקר, בתחום הפלילי. פרקליט החותם על כתב-אישום פלילי, חייב לשוות נגד עיניו, תפיסת עולמו של השופט, שישב, בעתיד, אלי מדין, כדי לחרוץ דינו של הנאשם נגדו הגיש הוא כתב-האישום שנוסח על-ידו.
ההלכה הפסוקה קובעת, כי בעת ניסוח כתב-האישום, חייב הפרקליט/הפרקליטה המנסחים כתב-אישום זה, לשוות נגד עיניהם מצב דברים, לפיו - קרוב לוודאי - כי בית המשפט בהתאם למסכת הראיות המונחת בפני אותו פרקליט, ירשיע את אותו נאשם שנגדו הוגש כתב-האישום.
דברים אלה נכתבים כדי להראות על נקודות הממשק הקרובות, עד דומות, בין מי העוסקים במלאכת השפיטה, דבר שבשגרה, לבין מי העוסקים במלאכת הפרקליטות, דבר שבשגרה, כאשר - בשינויים המחויבים - גם פרקליטים המועסקים על-ידי המדינה, בתחום דיני העבודה והמשפט המסחרי, עושים - בעבודתם השוטפת - מלאכה הקרובה, במהותה, למלאכת השפיטה.
מצב דברים זה, מצביעה - בעליל ובמובהק - על כך, כי למעשה קיימת מעין קורלציה וזיקה של ממש בין הפרקליטים המועסקים בשירות המדינה לבין השופטים, המשתייכים להנהלת בתי-המשפט, כדי ליצור חיץ ובידול בין הפרקליטים עובדי המדינה, המופיעים בפני ציבור השופטים והשופטות, מעשה של יום ביומו ודבר שבשגרה.
החיכוך היום יומי בין ציבור הפרקליטים המועסקים בשירות המדינה לבין השופטים, הגם שקיים חיץ ובידול ביניהם, עדיין יוצר מערכת של קרבה בין ציבור זה לבין ציבור השופטים והשופטות, שכן מטבע הדברים, מי שמופיע, מעשה של שגרה בפני אותו שופט וגם/או בפני אותה שופטת, יהיה מוכר לשופט וגם/או לשופטת זו, יותר מאשר פרקליט פרטי המופיע, באקראי, בפני אותו שופט וגם/או בפני אותה שופטת, באופן שאינו תדיר, כפי שמופיעים בפניהם הפרקליטים המועסקים בשירות המדינה.
הטבע האנושי, הינו רכיב בלתי נפרד ממלאכת השפיטה וקשה לתאר מצב דברים, לפיו מי שהיו שופטים או שופטות, משך שנים הרבה והיו חלק בלתי נפרד ממערכת השפיטה, ישנו - פתע פתאום - עורם ויהפכו ממי שחשיבתם, ממסדית ברוב המקרים, למי שהינם בעלי חשיבה חוץ ממסדית ונונקונפורמיסטים של ממש.
המציאות הרווחת מוכיחה, כי על כל שופט או שופטת אנטי ממסדי או נונקונפורמיסט, קיימים עשרות, אם לא מאות, שופטים ושופטות ממסדיים, שהרי זו טבעה וטיבה של מערכת ממוסדת, בכלל ושל מערכת המשפט, בפרט.
בכל הכבוד הראוי, הרי אין כל סיבה, כי בחוקים שאינם נוגעים למינוי לכהונות שיפוטיות, בפועל ולמעשה, ייכלל סעיף כשרות, המתלה מועמדותו וכשירותו לתפקיד של מי המעוניין להתמנות לתפקיד שכזה, בהיותו בעל-רקע שיפוטי וגם/או בהיותו מי שכשיר להתמנות לתפקיד שיפוטי. כך למשל, אין כל סיבה כי בסעיף הכשרות למינוי נציב תלונות הציבור על השופטים, הכלול בחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, ייקבע, כי מי שכשיר להתמנות שופט של בית משפט העליון, כשיר להתמנות נציב תלונות הציבור על שופטים. מדוע ייגרע חלקו של מי שיש לו כשירות בתחום הסוציולוגיה, הכלכלה, הפסיכולוגיה וגם/או בתחומים משיקים אחרים, לתחום המשפט, כדי להתמנות לתפקיד נציב תלונות הציבור על השופטים ואפילו אין הוא כשיר להתמנות כשופט של בית משפט העליון.
משום מה, רווחת בציבוריות הישראלית הגישה, כי שופטים ושופטות, לשעבר, הפורשים מתפקידם, לאחר שנות שיפוט רבות, הינם בעלי כשירות וותק לעמוד בראש ועדות ציבוריות, אלה או אחרות, הגם שאינן קשורות - במישרין וגם/או בעקיפין - לתחום השיפוט והשפיטה. אין כל סיבה ואין כל מקום, בכל הכבוד הראוי, כי בתפקידי ביקורת ופיקוח על שופטים ופרקליטים, יכהנו, אך ורק מי שהינם בעלי רקע ועבר שיפוטי, שעה שמדובר במשרה שכל כולה הינה מתחום הביקורת (אמנם שיפוטית), אולם יסודה ומהותה, בתחום הביקורת ולא בתחום המשפט.
העדפתם של שופטים ושופטות לשעבר, לאחר פרישתם מתפקידם, בתום שנות שיפוט רבות, הינה נושא חשוב לעצמו, הראוי לרשימה נפרדת ובעניין זה נרחיב, ברשימה עצמאית ושונה, מענייננו זה. עם זאת, מן הראוי שהציבור הישראלי, כמו-גם מחוקקיו בכנסת, יתבגרו ויבינו, כי למשרות שאינן משרות שיפוטיות גרידא, ניתן למנות גם מי שאינם בעל עבר שיפוטי לשעבר ויש להם יכולות וכישורים שאינם נופלים ואולי - בכל הכבוד הראוי - אפילו עולים על בעלי עבר שיפוטי ורקע שיפוטי, לשעבר.
הכותב הוא השותף-המייסד של ד"ר חיים שטנגר, משרד עורכי דין ומשרדו מתמחה בתחום המשפט הפלילי, דיני מעצרים, כמו-גם בתחומי המשפט העסקי, דיני ירושות וסכסוכים עסקיים-משפחתיים ודיני משפחה, כמו-גם בהופעות בבג"ץ ובענייני עתירות מנהליות, קניין רוחני ומקרקעין.
