שאפו גדול לשעון הקיץ, שסוף-סוף התעורר בליל-אמש משנת החורף הממושכת מדי בשבילו. אחרי ככלות הכל, במדינה חמימה כשלנו, שבה ימי הסגריר נמשכים, בממוצע, רק שלושה חודשים - הופך שעון החורף למטרד מיותר.
לכן זה בדיוק המקום והזמן לשקול הנהגת שעון-קיץ תמידי במדינה, או לפחות להאריך את תוקפו עד לחודש דצמבר, כפי שנהוג אפילו במדינות קודרות ושטופות-גשם, שאקלימן קר ומצמרר לאין ערוך מזה שלנו. אין, לפיכך, שום סיבה בעולם שגם ישראל, שבה חום הקיץ דומיננטי יותר מהקור של החורף, לא תלך בעקבות אותן מדינות ותאמץ אל ליבה שעון רנטבילי.
בהנהגתו של שעון-קיץ ארוך ניתן, מן הסתם, לרצות גם חוגים דתיים, הנאבקים על זכותם להתפלל תפילת שחרית לאורו של יום, בלא שייאלצו לגשש באפלה. הדבר ייעשה על-ידי הנהגת שעון-חורף מקוצר למשך חגי תשרי, כאשר בתום חג הסוכות יופעל שעון הקיץ למשך שאר ימות השנה.
טוב לכולם כך או אחרת, השעון החורפי, המופעל כיום למשך חמישה חודשים תמימים, אינו רנטבילי מכל הבחינות. לעומתו, ערכו של שעון-קיץ תמידי לא יסולא בפז. הוא חוסך באנרגיה, מגביר את התפוקה במשק, מסייע לצמצום תאונות הדרכים ומבטיח שעון ביולוגי מאוזן. מעבר לכך, גם בדיקה מדעית עשויה להוכיח כי שינה בשעות שבהן שורה חשיכה, יעילה לאין ערוך מזו של שעות-אור.
ראוי גם לזכור שהסימפטום הדומיננטי של שעון-חורף הוא ריבוי התקפי-לב ודיכאון, בעיקר בקרב קשישים. ונא לא לשכוח אף את הזאטוטים, הסובלים אולי יותר מכולם מקיומו של שעון החורף המעצבן, שבעטיו נגזלת מהם פעילות ענפה של משחק לאור יום, מחוץ לכותלי הבית, רק משום שהחושך יורד מוקדם מדי.
אז כדי שהריטואל השנתי לא יחזור על עצמו גם בשנה הבאה - ראוי להקדים רפואה למכה ולחוקק בהקדם חוק שיסדיר שעון-קיץ תמידי.
