לאחרונה, אנחנו עדים בתקשורת לחשיפת תיקים רבים (שרון גל, עמנואל רוזן, אייל גולן וכו'), במסגרתם תלונות שהוגשו על-ידי נשים נגד גברים, נסגרות בלא כלום. בימים אלה, התפרסמה פרשה נוספת, במסגרתה פקידה שעבדה בעבר אצל השר לפיתוח הנגב והגליל, המועמד לנשיאות סילבן שלום, הגישה נגדו תלונה במשטרה, על עבירת מין שביצע בה לכאורה לפני 15 שנה. בשים לב לתלונה המפורטת לעיל, הוחלט על-ידי משטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד השר שלום. נשאלת השאלה, האם מוצדק לפתוח בחקירה אחרי 15 שנים, מעת ביצוע המקרה נשוא התלונה? נשאלת השאלה, האם יש קשר ישיר בין המועמדות של סילבן שלום לנשיאות, לבין התלונה שהוגשה על-ידי המתלוננת? העבירות המיוחסות לשר סילבן שלום, הן עבירות מסוג פשע כאשר ההתיישנות על אותן עבירות מין הינה 10 שנים. קרי, אין חולק, שהעבירות המיוחסות לשר סילבן שלום, התיישנו כבר לפני 10 שנים ולא ניתן להעמיד את השר שלום למשפט פלילי, בגין העבירות המיוחסות לו על-ידי המתלוננת. משכך, אין כל ספק כי משטרת ישראל מבזבזת זמן חקירתי יקר וכספי ציבור, על חקירה שלא יכולה להניב דבר וחצי דבר, פרט לכותרות ראשיות בעיתונות היומית. נזק בלתי-מידתי לחשוד לא ניתן להתעלם מכך, שפעם אחר פעם, אנחנו עדים לכך שהיד על הגשת התלונות הינה קלה מדי, והראיה הטובה ביותר לכך הינה שתיקים תקשורתיים רבים שנפתחו נגד אנשי ציבור (עמנואל רוזן, שרון גל ואייל גולן) נסגרו לאחרונה בקול ענות חלושה. אך, זה המקום לציין, כי הנזק שנגרם לחשודים, מעת פתיחת החקירה המשטרתית נגדם, הינו נזק בלתי מידתי שספק אם ניתן לתקנו. אות הקין, המוטל על מצחם של אותם חשודים, סביר להניח שלא יימחק עוד לעולם. שכן, "המשפט הציבורי" הנערך לאותם חשודים, מעת פרסום התלונה שהוגשה נגדם, הוכרע עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית כלשהי בתלונה, וזאת מבלי שניתנה לאותם חשודים כל הזדמנות סבירה להשמיע את עמדתם, שכן משטרת ישראל אוסרת על אותם חשודים להתראיין, בזמן שמתנהלת נגדם חקירה משטרתית. סבורני, שלא היה כל מקום לפתוח בחקירה משטרתית נגד השר סילבן שלום, בעוד ברור לכל, כי התלונה שהוגשה נגד השר שלום, התיישנה זה מכבר. זאת ועוד, ניתן לתמוך את המסקנה המפורטת לעיל בבדיקת פוליגרף שהתבצעה על-ידי המתלוננת אשר קבעה כפי שהתפרסם בכלי התקשורת השונים, כי המתלוננת נמצאה דוברת שקר. מה עוד, וברור לכל, שאין זה סביר והוגן לחקור את השר סילבן שלום, לאחר שחלפו 15 שנים מעת ביצוע המקרה נשוא התלונה. שכן, בשים לב לחלוף הזמן, לא תהיה באפשרות השר סילבן שלום, כל אפשרות ממשית להתגונן מול החשדות המיוחסים לו. סביר להניח, שבשים לב לחלוף הזמן, תימנע מהשר שלום האפשרות לבדוק ברישומי בית המלון, אם הוזמן על ידו חדר בבית המלון, בו שהה ביחד עם המתלוננת, כפי שנטען על-ידי המתלוננת, לפני 15 שנה. חוסר-סבירות משווע אזי, נשאלת השאלה כיצד המשטרה הורתה על פתיחת חקירה, חרף העובדה שברור שהמשטרה לא תוכל לאתר ו/או לקבל לידיה כל ראיה ממשית, שתוכל לשפוך אור על מה שהתרחש בין השר שלום לבין המתלוננת. זאת גם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, כי התלונה שבנדון, הוגשה זמן קצר לפני שהתכוון השר סילבן שלום להכריז על מועמדותו לנשיאות. משטרת ישראל לא יכלה להתעלם מהנתון המהותי הנ"ל, בטרם הורתה על חקירה משטרתית, בעניין זה; מה עוד וברור כבר עתה, כי התוצאה של החקירה תהיה בסגירת התיק נגד השר שלום, אך בד-בבד עם סגירת התיק תיסגר גם האפשרות שהשר שלום לא יוכל להתמודד עם הנשיאות. קרי, הנזק כבר נעשה וסביר להניח שלא ניתן יהיה לתקנו. ניתן לצפות, כי משטרת ישראל תפעל בסבירות ובהגינות כלפי כל נחקר, אם הוא איש ציבור ו/או אם הוא אזרח "פשוט", וזאת ככל רשות שלטונית אחרת. בשים לב לאמור לעיל, לא ניתן שלא להגיע למסקנה ברורה, כי משטרת ישראל פעלה כלפי השר סילבן שלום בחוסר סבירות משווע, עת הורתה על פתיחת חקירה משטרתית, חרף חלוף תקופת ההתיישנות וחרף העובדה שברור לכל שמשטרת ישראל לא יכולה להמליץ על הגשת כתב אישום, בעוד חלפה לה תקופת ההתיישנות. לכן, "הקרנבל התקשורתי" לו אנו עדים בימים אלה, הינו מיותר בהחלט ואין מנוס אלא להביע צער רב שמשטרת ישראל הינה שותפה פעילה לארגון הקרנבל. מן הראוי, שגורמי החקירה השונים יורו מוקדם ככל הניתן, על סיום החקירה ועל סגירת התיק נגד השר שלום, על-מנת שהנזק הכבד שנגרם כבר עתה לשר שלום, לא יחריף ויגיע למחוזות רחוקים יותר, תוך פגיעה בלתי מידתית בשמו הטוב של השר שלום.