יש משהו מוזר ביועץ המשפטי ל
ממשלה -
יהודה וינשטיין שמו. מצד אחד הוא נראה כאיש אפור שפוחד לקבוע עמדות ברורות (פרשת ליברמן למשל) אך מנגד ידו פוגעת לא פעם בכאלה שלא ברור אם באמת היה צריך לפתוח נגדם במלחמה (פרשת הבחירות החוזרות בבית שמש ופרשת
סילבן שלום בימים אלה). מאוד ייתכן שאמנם האיש הוא רכרוכי ולכן גחמותיו המוזרות הן תוצאה של אלה שמשתמשים בו כבובה.
הפרשה האחרונה - חקירתו של השר סילבן שלום למרות ההתיישנות בעבירה המיוחסת, צריכה להיחקר כמו שצריך. מישהו כנראה מושך בחוטים הללו - של פתיחת תיק ההתיישנות כדי להכשיל את המשך הקריירה של שלום, שאחרת העניין לא היה צץ בכלל רק משום ההתיישנות שבו. אבל לאחר שהבוץ והרפש התעופפו לעבר השר הנכלם הרי שפתאום כל "אבירי המוסר" קמו על רגליהם האחוריות והחלו לצווח עוד לפני שבכלל הוכח כי אמת הדבר וזמן שהפוליגרף לא בדיוק מטה חסד למתלוננת שהוצאה מהארון עם האבק עליה. מעניים האם ה"מוסר" הזה קביל גם כשמדובר בצד שמנגד.
זכות התשובה והחרטה ניתנה ע"י הקב"ה לעכל אחד - ובכלל זאת גם לרוצחים הקשים ביותר. העיר ניננווה, השופט יפתח הגלעדי, המלך מנשה, התנא רבי שמעון בן לקיש ועוד רבי, רבים אחרים הם דוגמאות לכך שהתשובה עומדת מעל לכל. והנה קמים ריקים ופוחזים ושמים עצמם במקום הקב"ה ומחליטים כי העבר לא ימחק גם אם אותו עבר אינו מוכיח עדיין כי הקרבן היה אשם. באוירת לינץ' כזו יכולות לשון הרע והשקר לפגוע בכל אחד.
לא אכנס לנושא האשמה אבל צריך להבין כי אם אותה גב' לא התלוננה חמש עשרה שנה הרי שיש כאן משהו מוזר בהתעוררות לחיי תביעה. אני באמת לא הייתי סוגר את התיק אלא בודק את הגברת הזו היטב תוך תחקיר מדוע היא לא התעוררה אפילו שנה קודם לכן, ואם מישהו דאג ל"העיר" אותה דווקא עכשיו ומדוע. מאחר שמר סילבן שלום איננו איש אלים או איש שקשור לעולם התחתון ומעולם לא דבק בו רבב כזה הרי שברור כי על המתלוננת לא רבץ כל שנות ההתיישנות פחד מאלימות וכו' ולכן עוד יותר תמוהה ההשתהות הכל כך ארוכה שלה.
ל"אניני הטעם", הטוענים כי אינם רוצים נשיא עם רבב כזה הרי שעלי להזכיר כאן כי במשכן הנשיא כבר ישבו כאלה שעברם היה לוט יותר בערפל בנקודות שחורות הרבה יותר ממר שלום - וגם בדיני נפשות עסקינן, וקל וחומר בענייני תועבה, וזה לא היה רק מר
משה קצב לבדו. לעורכת הדין של המתלוננת - ל"צדקת" רוני אלוני - סדובניק, עלי להזכיר כי רק לפני מספר שנים היא עצמה ייללה וביקשה סליחה על מעלליה ב"ימייה הגדולים" כאשר הכפישה לשוא וברשעות את סגן ראש עיריית י"ם דאז, הרב חיים מילר, ואילו בסגן אחר (אלי שימחיוף) הוא זרקה בוץ והביכה אותו בלשון תועבה מתלהמת שגם זו צורה בוטה ל"אלימות מינית", כדבריה היא.
אז אם למוציאת שם רע ולמגדפת תועבה כמותה מגיעה זכות התשובה, אזי, מדוע לאדם כמו סילבן שלום אין זכות כזו? אבל באמת, אני דורש יותר מדי מהאישה הזו ששמה לה למטרה בעבר לגדף ולפגוע בכל מי שעמד מולה ואילו כיום היא הפכה למייצגת השנאה נגד הגברים בכלל ונגד האמונה הדתית בפרט.
ולסיום, להזכירכם כי פרשת משה קצב קפצה עליו לאחר שהוא - משה קצב, עמד לפני סיום קדנציית נשיאותו ומול הליכוד המצטמק (12 מנדטים) ששרון הכה בו במפץ אדיר, הבטיח קצב לנתניהו המובס כי כשיסיים את נשיאותו הוא יתמודד מולו על ראשות הליכוד. ואז לפתע צצה "פרשת קצב" והשאר כבר היסטוריה. והנה עכשיו - כאשר סילבן שלום עומד לפני מועמדותו לנשיא ו/או לראשות הליכוד, פתאום צצה המתלוננת מהבוידם ומנסה לפתוח את "פרשת סילבן שלום". מעניין, לא?
