משהו רקוב בממלכת הצדק הישראלית, לפחות מאז שקנה בה שביתה - 'האתרוג'. אתרוג הוא איש ציבור מהימין, חשוד בפלילים, שבמחיר יציאה לשמד אידיאולוגי והמרת ארץ ישראל בפלשתין קונה לו חסינות, עד שנעשה משול לאתרוג השמור בקופסה ועטוף בצמר גפן. ספק אם יתגלו אי-פעם ראיות מוצקות לטענת חבר הכנסת וסגן השר לשעבר,
צבי הנדל, כי
אריאל שרון, ראש הממשלה, היה ראשון ה'אתרוגים', אשר תמורת עקירה וגירוש של אלפי
מתנחלים, הריסת יישוביהם והעברת חבל עזה לידי האויב הפלשתיני - נסגרו תיקיו הפליליים. מכל מקום, החשד הזה, שנמצאו לו חיזוקים נסיבתיים אך לא הוכחות, מטיל את צילו כמעט 10 שנים והוא חותר תחת האמון המחלט שהיה לציבור ביושרתם של היועץ המשפטי והפרקליטות בישראל.
אחרי פרשת 'האי היווני' נחתה על שלטון החוק מכה נוספת, פרשת
בועז הרפז, שנראית היום יותר כפרשת הרמטכ"ל דאז,
גבי אשכנזי, האיש שבו תלה השמאל את תקוותו שהוא, כראש ממשלה, יביא עלינו את 'הגאולה' הפלשתינית.
אילה חסון, מן הערוץ הראשון, סיפרה שבין ההקלטות בלשכת הרמטכ"ל היו גם שיחות טלפון עם הנשיא פרס. והנה, לחקירה הפלילית בפרשה הזאת שאין חמורה ממנה - חשד לקשר פלילי בצמרת הצבא נגד שר הביטחון ונגד אלוף בצה"ל שהיה מועמד וודאי לתפקיד הרמטכ"ל - לחקירה הזאת נעשתה הפלה, והיא נולדה מתה: הפרקליטויות, האזרחית והצבאית, הורו למשטרה, וזו ביצעה, לחקור אך ורק - מי חיבר את המכתב המזויף שייוחס במרמה לאלוף גלנט ושום דבר מעבר לזה. זאת, לאחר שכבר היה ידוע שבעז הרפז, מקורבו של אשכנזי, מקבל על עצמו, במסגרת כללי המשחק, את האשמה של כתיבת המכתב המזויף הזה. היום אנחנו יודעים, שהייתה כוונת מכוון למנוע התרחבות החקירה, למשל לעבר המועמד לראשות הממשלה מטעם צמרת השמאל.
אמור מעתה, שגם גבי אשכנזי היה בדרך להיות 'אתרוג', ואילולא
מבקר המדינה דאז, לינדנשטראוס, שתפס את הקלטות בלשכת הרמטכ"ל, ובכך עשה את מה שהמשטרה לא רצתה לעשות, הייתה מדינת ישראל מגיעה לשיאים של השחתה - גם בצמרת הצבא ובממשק שבין הדרג המדיני לצבאי וגם במערכת האכיפה הפלילית.
מכה אנושה למערכת הצדק חסכה מאיתנו הכרעת דינו של השופט
דוד רוזן מבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין אולמרט. משפטנים רבים סברו שה'קייז' נגד אולמרט בתיק
הולילנד היה חלש בהשוואה לתיקים ראשון-תורס וטלנסקי שנדונו בבית המשפט המחוזי בירושלים, ושם זוכה אולמרט ממרבית סעיפי האישום. הציבור הבחין כאן בשתי אסכולות שונות, שלא הרי ההיגיון המשפטי של זו כהרי זו. לפי גישתם של שופטי ירושלים נראה שאולמרט היה יוצא זכאי גם בפרשת הולילנד. חסר היה רק זיכויו גם בערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון, כדי להביא את הציבור למסקנה סופית שבבתי המשפט שלנו קיים פער שלא ניתן לגישור בין הצדק למשפט. השופט רוזן, בהנמקותיו הישירות ובהגיונו הפשוט והמובן לכל אדם, החזיר משהו מן האמון שאבד למערכת המשפט, אמון שבלעדיו היא נתפסת כסתם מכשיר שלטוני - פנה זיווה, פנה הדרה. אולמרט היה מצטרף לשורות האתרוגים, וכמה אתרוגים יכול עץ שלטון-החוק לשאת מבלי לכרוע תחתיו?
טרם הזכרתי את הגדול באתרוגים, אתרוג בגודל אבטיח - הלא הוא פסק דינו של בג"ץ בעניין הגירוש הגדול. כאן, הרכב מלא של בית המשפט העליון פרט לאחד, השופט
אדמונד לוי ז'ל, פסק שלא רק הזוועה הלאומית וההומניטרית הקרויה 'הינתקות' היא בסדר גמור, אלא שאפילו לא היה צורך ומקום לבדוק את כשרותה על-פי המבחנים הקבועים ב"חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו", היינו - האם היא הולמת את ערכיה של מדינת ישראל, האם היא נועדה לתכלית ראויה, האם אינה עולה על הנדרש. אותו הנשיא,
אהרן ברק, ואותו בית הדין, שגרסו כי כל מעשה של הממשלה הוא שפיט, שהעלו על נס את זכות ההתערבות הטוטאלית של בג"ץ בכל אקט שלטוני, קטון כגדול, כאן לפתע דגלו באי-התערבות וסמכו בעיניים עצומות על החלטת הממשלה. רק אחד ויחיד, כאמור, כן בדק את ההחלטה הממשלתית ובפסק דין מנומק להפליא - פסל אותה מכל וכל. ריח כבד של נטייה פוליטית נדף מהחלטת הרוב, ויוקרתו של בית המשפט העליון שהייתה מעל ומעבר, ספגה מכה קשה.
שלטון החוק בישראל מוכה וחבול גם במקומות אחרים:
בהר-הבית, שם נשלל - באישור בית המשפט העליון - חופש הפולחן של היהודים וזכויות האדם שלהם נרמסות יום יום;
בהפרת ה-'לא תרצח' וסעיפי החוק הפלילי הנגזרים ממנו ע"י המדינה באישור בג"ץ, שוב ושוב, אלפי פעמים, עם כל מחבל-מרצח שפוט שהם משחררים; בעצימת עין מהפרות חוק המוניות, ובין היתר הבנייה הבלתי חוקית המכסה את עין הארץ; באכיפה בררנית של החוק הפלילי לטובת עבריינים מן השמאל הפוליטי, וכנגד זה - התעמרות המנהל האזרחי והמשטרה במתנחלים, וההריסות השרירותיות האחרונות של בתי משפחות שגיא קייזלר ואבי לזר בכידה וביצהר הן רק הדוגמאות האחרונות.
לקראת הבחירות הבאות, מתי שתהיינה, יש לייחד מקום מרכזי במצעיהן של מפלגות הנאמנות לשלטון החוק - לרפורמה יסודית בכל מערכות שלטון החוק, החל במשטרה וכלה בבג"ץ.
