בעקבות משפט
הולילנד ותוצאותיו, יותר ויותר אנשים במדינה תוהים על "מה שקורה לנו" בשנים האחרונות - אלא שבעצם השחיתות הציבורית קיימת במדינה מראשיתה.
בתחילה אומנם היא לא הייתה חמורה (לא היה כל-כך במה לשחד..), אבל ככל שגדלנו והתעצמנו כלכלית, השוחד התחיל לתפוס מקום מכובד בעיקר ברשויות מוניציפליות (שם "הוא חוגג" עד עצם היום הזה - למרות שנעשים מאמצים רציניים לבלום זאת).
בכל מקום, מה שנכון הוא, שהשחיתות גדלה והתרחבה ב-20 השנים האחרונות, במישור הממשלתי העליון, בו הורשעו (ומורשעים) פקידי מדינה בכירים, חברי כנסת, שרים, ראש ממשלה ונשיא, כל זאת כתוצאה ישירה של ההתפתחות והצמיחה הכלכלית הגדולה והמואצת שהביאה לשוק מיזמים רבים ו..כסף רב.
שחיתות מכל סוג, אינו ערך בפני עצמו. שחיתות שבקבלת שוחד הינה תוצאה ברורה של ליקוי יסודי בערכים של הבן-אדם בהתייחסו לתפקידו, בכניעה לפיתוי - יחד עם העדר תחושה של בושה (כלפי עצמו וסביבתו) ולגבי מעשיו - כל זאת כמובן למען שיפור והעצמת מעמדו הכלכלי. השחיתות שבקבלת שוחד איננה דבר הנעשה כבדרך אגב ואין היא "טעות".
השחיתות הינה אחת מאבני הנגף - מהפיתויים - שניצבים בדרכו של כל בן-אדם, להסיטו מערכיו כמו יחסי מין אסורים או להבדיל איזו גניבה קטנה בחנות... כל אבני הנגף והפיתויים הנ"ל מוכרים למין האנושי מראשיתו ולכן אנו מוצאים בחברה המערבית הניזונה על בסיס התרבות היהודית-נוצרית - כי הגניבה, הרמייה, והחמדנות, הינם ערכים שליליים שכבר ב"עשרת הדיברות" קיימת נגדם התייחסות ברורה (נכון אגב, שלא כך הדבר בתרבויות אחרות ואף בכאלו המוכרות לנו מקרוב).
מכיוון אחר לגמרי, נבחין ב"מושחת מזדמן" זה שכשל פעם, לעומת המושחת הסדרתי - זה שבאמת מטריד אותנו - זה הניזון מפיתוח אגו וביטחון עצמי מופרז, הממעיט בערך החברה בה הוא חי, ומכאן גם הצידוק שלו לניצולה של החברה לצרכיו הפרטיים - בעיקר להנאותיו ולהטבות למקורביו ובני משפחתו...
בהקשר לכך, חשוב גם להבחין ולהבדיל פה בנקודת מבט מוטעית - כי להיות עשיר ולהנאות מפרי עמלך אף בצורה הנראית בעינינו מופרזת, אינה בהכרח שחיתות, מכיוון שהמונח: "צניעות" אינו בהכרח ערך חברתי, אלא השפעה תרבותית משנית, לפיכך, לא כל נהנתן הוא מושחת ו... לא כל מושחת מפגין את נהנתנותו.
מאפיין נוסף של השחיתות הינה "השחיתות למען מטרה מסוימת", דהיינו, הטיית משפט וצדק, ושינוי החלטות חשובות בתמורה לשוחד שבא להזין מטרה שאינה אישית כמו מפלגה (כפי שטוען אולמרט) או עמותה הקרובה לליבו של המושחת ("
יד שרה" כפי שטוען לופוליאנסקי).
ההתייחסות של בתי-המשפט לנושא האחרון, אינה שונה בהרבה מהתייחסותו לנושא של שחיתות אישית - ומכאן שרואים שהציבור דווקא נוטה יותר לסלוח (ושלא בצדק) ל"רובין הוד" המודרני... במקרה זה אף שהאזרח מודע לפעילות הבלתי חוקית, הוא סולח מכיוון שלמושחת תכונות נוספות אותן הציבור מוקיר כמו ניהול יעיל של המערכת שהוא עומד בראשה.
בקטגוריה זו נמצאים ראשי ערים המתפקדים היטב מצד אחד, אף שהם הואשמו בהפרת אמונים מצד שני. כדוגמא: לחיאני בבת-ים וגבסו בנצרת-עילית ובעבר הלא רחוק גם ראש עירית רמת-גן ואפילו אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה (ויש המציינים בקטגוריה זו התייחסות הציבור לאריק שרון ז"ל ומשפחתו).
בסיכומו של מאמר זה, אני פונה לקורא להבין ולרדת לשורש התופעה הבזויה הזו הנקראת שוחד, הפרת אמונים ושחיתות כמחלה אישית וחברתית קשה שיש לעוקרה מן השורש לפני שתדביק אחרים ותעשה מאיתנו "רפובליקת בננות", כי אין "קצת שחיתות" כמו שאין: "קצת בהריון".
