האמת, נשבר כבר לגמרי מהתוויות שכל מיני חכמים, מטעם עצמם בלבד - הרואים עצמם חכמים מטעם ובשליחות הציבור - מדביקים לאנשים ולתופעות מסוימות, בחברה הישראלית. האמת, נשבר כבר מחופש השיסוי המופרז הזה, המתכסה באצטלה המזויפת הזו של
חופש הביטוי. האמת, נשבר כבר ממי שמצטטים שטות זו או אחרת, שקראו בזנבו של
עיתון - במדור הרכילות - או בויקיפדיה ומצטטים אותה, כאילו מדובר בדברי אלוהים חיים.
נשבר לגמרי.
פתע פתאום הפכה החברה הישראלית למקוטבת לשני קטבים פוליטיים, הצולבים זה את זה, עד שאין הם מוכנים לעצור לרגע - ולו רק כדי להאזין לצד השני ולשמוע עמדתו - רק כדי לתת פתחון פה לצד השני. בשביל מה? הרי הצד השני יודע מה התכוון הצד האחר לומר, אפילו זה לא פצה, עדיין פיו וטרם הספיק להביע עמדתו ודעתו, בעניין המצוי ומונח על סדר היום הציבורי. די בתוויות "שמאלני" או "ימני", כדי לחרוץ דינו של הצד האחר. בחסות חריצת-דין זו לסכור פיו לעולמי עולמים. מה מעניינת אותנו דעתו של האחר, הרי הוא ממילא "שמאלני"? ולהבדיל - רחמנא לצלן במקרה אחר ובהזדמנות שונה - מדובר ממילא ב"ימני". אז אנחנו יודעים מה יש לו, לימני הזה, לומר. כך שחבל לבזבז נייר או לבזבז זמן מסך או לבזבז זמן האזנה, כדי לפרוס לו פרוסה - ולו גם קטנה שבקטנטנות - מעוגת המדיה המשודרת והכתובה. הרי הוא "שמאלני/ימני" או הוא "ימני/שמאלני", דעתו ידועה ומה כבר יכול הוא לחדש לנו?
ניטול לנו, כדוגמה, נושא לשון הרע והתייחסות שני קטביה של החברה הישראלית, לנושא זה. על-רקע הרצון של הכנסת, בעבר, להעלות גובה הפיצוי המוסכם, בגין חיוב בפרסום לשון הרע, מסכום של 50,000 שקל לסכום של 300,000 שקל, החלה מערכה של העיתונות נגד קבלת חוק זה. מי שהוביל מערכה זו היה עיתון
הארץ. מי שקרא הכתבות נגד העלאת גובה הפיצוי המוסכם, לא יכול היה שלא להתרשם, כי הימין הוא הוא המעוניין לפגוע בחופש הביטוי. זאת ייעשה, על-ידי העלאת גובה הפיצוי המוסכם הסטטוטורי הקבוע והקצוב, בחוק איסור לשון הרע. השמאל הוצג, בכתבות אלה, כמגן חופש הביטוי וכמי שמעוניין להמשיך ולשמור עליו, במחיר של אי-העלאת גובה הפיצוי הסטטוטורי. לתוך מערכת זו הוכנס ונגרר גם שמו של שופט בית המשפט העליון, כב' השופט
נעם סולברג. שופט זה נחשב כשופט "שמרן", בשל העובדה שבפסיקותיו מטיל הוא פיצויים גבוהים למדי, על מי שהוכח כי פרסם לשון הרע, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע.
מי קבע, אגב, כי שופט שפוסק פיצויים נמוכים, עד כדי מינימליים, על כלי תקשורת שנפסק כי פרסם לשון הרע, הינו "ליברלי", עד "נאור שבנאורים". מי קבע ששופט כזה הינו "שמאלני", קרי, אחד משלנו ואילו שופט שפוסק פיצויים גבוהים במקרה כזה, הוא "חשוך" עד "מיושן" ורחמנא לצלן, אפילו "ימני שבימנים"? מדוע באנגליה - שאינה נחשבת כמדינה חשוכה - פוסקים חברי חבר מושבעים הוצאות של מיליוני שטרלינג נגד מי שנקבע כי פרסמו לשון הרע בפרסומיהם. ואיש אינו מעז מחשיד חברי חבר מושבעים כזה והשופט המאשר פסק-דינם, בחוסר נאורות, לא עלינו? האם ידעתם, כי אנשי עסקים - רוסיים בעיקר - אולם גם ישראלים וישראלים למחצה, נוטים לנהל משפטי דיבה כתובעים, בלונדון דווקא ולא בתל אביב? עובדה זו נובעת מכך, כי דווקא בבתי-המשפט בלונדון קיים סיכוי רב, שאם יזכו הם בדינם יוטלו על הנתבע/הנתבעים פיצויים בסכומי עתק.
לא מחמיאים לשופט סולברג ואגב, שופט בית המשפט העליון, כב' השופט נעם סולברג. לאחרונה פורסם, כי שופט זה הציע שינוי מרחיק לכת בדיני לשון הרע: התנצלות ותיקון מיידיים, תוך תשלום פיצוי נמוך לנפגע. כב' השופט סולברג פרסם הצעתו זו, במאמר שפרסם בדף פרשת השבוע של משרד המשפטים. הוא שב והציע הצעה זו - בשנית - בסמינריון משפט עברי של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.
לגישתו שלו, הרי כיום - במצב החוקי הקיים ולאור העומס הרב המוטל על המערכת המשפטית - ניתנים פסקי דין במשפטי לשון הרע, זמן רב לאחר הפרסום. במצב דברים זה, הרי אין במתן פסק-דין שכזה, עוד כל תועלת שתביא לשיקום שמו הטוב של הנפגע. לכן - לדעתו - מתמקדים המשפטים, כמעט אך ורק, בשאלת הפיצוי הכספי ולתובעים מודבקת תדמית של מי המעוניינים בבצע כסף, בלבד. לשיטת כב' השופט, נעם סולברג, הליך מוצע שכזה יאפשר בירורן של העובדת לאשורן. הוא יביא גם להקפדת יתר של מפרסמי לשון הרע פוטנציאליים, מלכתחילה ובמבט לטווח רחוק, הוא יעלה קרנה של התקשורת. הנפגע יזכה לתיקון מיידי של שמו הטוב, והפוגע לא יסתכן בתשלום עתידי גבוה ולא יישא בעלויות משפטיות כבדות.
האם הצעה מרחיקת לכת ובלתי שגרתית זו של כב' השופט, נעם סולברג, תזכה מידי התקשורת לכותרת מחמיאה, לפיה מדובר בהצעה "ליברלית" או "נאורה" או - רחמנא לצלן - בשל העובדה ששופט זה "נחשד" כמו-גם "סומן" בידי התקשורת כ"ימני", אין לו סיכוי -
לעולם - להיחשב "נאור" או "ליברלי"? עד כה לא "זכה" שופט זה לכותרת מחמיאה שכזו, בגין הצעתו זו, בכלי התקשורת השונים.
הוא אשר פתחתי וכתבתי, בתחילתם של דברים אלה. נשבר כבר לגמרי מהתוויות שכל מיני חכמים, מטעם עצמם בלבד - הרואים עצמם חכמים מטעם ובשליחות הציבור - אנשים המדביקים תוויות לאנשים ולתופעות מסוימות, בחברה הישראלית. איני תמים עד כדי כך שאדרוש אוביקטיביות מהכותבים ומהמשדרים בכלי התקשורת הכתובה והמשודרת. נער הייתי גם זקנתי ולמדתי, גם לומדתי - אפילו על גופי, שלי - כי אוביקטיביות בכלי התקשורת - אין. מאז מחפש אני, בכל כתבה, הגורם האינטרסנטי העומד אחריה ותוהה - לא פעם מחדש - למועד פרסום כתבה זו, דווקא במועד בו פורסמה היא, ברבים. עם זאת -
ותוך מודעות מוחלטת שמאחורי כל כתבה עומד אינטרס מובהק של זה או אחר - עדיין מקווה אני, כי כלי התקשורת ישתחררו מהדרך הילדותית הזו של הדבקת תוויות אלה או אחרות, לנושאי ונשואי כתבותיהם בכלל, והדבקת תוויות פוליטיות-חברתיות בפרט. לעניין זה אסיים במשפט השחוק, כי במצב דברים זה, יפה כי יתוקן מצב דברים בלתי ראוי ורצוי זה - ויפה אחת שעה קודם.
