הגיעה השעה לפרוק את עולו של פרעה מעלינו - לצאת מעבדות לחירות ממאות שנים של השפלה ודיכוי לאור גדול של חופש ודרור. יציאה זו כפי שנראה מהכתוב, נעשתה בחיפזון. אומנם יצאו ברכוש גדול, אך יצאו ללא הכנה לקראת הבאות. בבהילות ומהירות, אפילו את בצקם לא הספיקו לאפות, ולא רק בצקם, אלא את קורבן הפסח שנערך במצרים נעשה אף הוא בחיפזון.
למה הייתה צריכה יציאת מצרים להיעשות בחיפזון? מהו הרעיון העומד מאחורי חיפזון זה? מדוע לא במתינות, בשובה ונחת? החיפזון מאפיין את לידת העם מחד-גיסא, וגאולת מצרים מאידך-גיסא, כפי שנלמד מהכתוב: "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים... כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים, ט"ז, ג').
להלכה נפסק, שהחיפזון לא הונצח לדורות, שכן המשנה בפסחים (צ"ו, ע"א) קובעת, שאין פסח דורות נאכל בחיפזון: "אותו בחיפזון - אותו נאכל בחיפזון ואין אחר נאכל בחיפזון". גם בתיאור אכילתו של קורבן הפסח בפסח מצרים נעשה הדבר בבהילות.
ניתן לראות זאת בשלבים השונים של אכילתו. באכילת הבשר בלילה: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש" (שמות, י"ב, ח'). מדוע נצטוו לאכול אותו צלי אש דווקא ולא מבושל? להראות שהכנת הצלי אינה צורכת זמן רב כמו בישול הבשר.
בהמשך ניתחו את הקורבן לנתחיו. צלו את הנתחים בפעם אחת ולא חלקים חלקים: "אל תאכלו ממני נא... כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו" (י"ב, ט'). גם כאן נעשה הדבר בחיפזון.
לסיום, צורת ההתנהגות בעת אכילת קורבן הפסח: "וככה תאכלו אותו מתנכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה'" (שמות י"ב, י"א).
הרשב"ם בפירושו על אתר מוסיף: "שכל ענייני אכילה דרך חיפזון ומהירות הוא כאדם הנחפז ללכת" (שמות י"ב, ח'). ייתכן כי המגמתיות הנלווית לחיפזון זה נועדה להמחיש מספר מסרים לעם ישראל.
הבה נמנה כמה מהם: - עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, אילו היו מתמהמהים עוד, היו נשקעים לעולם בטומאה. לאמור, בני ישראל באו למצרים והביאו איתם את המידות הטובות של האבות. במשך שנות שבתם במצרים פחתו מהם המידות הללו והלכו הלוך וחסר מחמת קושי השעבוד, ודבקו בהם המידות הנאלחות של המצרים, עד שבסוף ימי השעבוד אבדה מהם כמעט כל הלחלוחית של האצילות שנתייחדו בה, בני אברהם, יצחק ויעקב, והיו כבר קרובים לאיבוד שארית עצמותם. על כן מיהר הקב"ה להוציאם ממצרים שלא יאבדו את תכונתם העצמית הנאצלת (השל"ה בהגדה "מצה זו", המלב"ים בהגדה "להתמהמה");
- הרמב"ן בספר דברים (ט"ז, ב'): "וביאר כאן דברים רבים, כי הזכיר במצה שתהיה לחם עוני. להגיד כי צווה לזכור שיצאו בחיפזון והיא עוני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ". הרמב"ן מבהיר, שיציאת מצרים בחיפזון מסמלת את עניותם ואת סבלם ואת הרצון העז של העם לצאת במהירות מרבית ממקור הרע - יצאו מהר כדי להשתחרר מהלחץ והעוני;
- במעשה החיפזון לימד אותנו הבורא, כי היציאה נעשתה על-ידו בדרך הטבע. דבר הנעשה במהירות לוקה בחסר ולפעמים גם אינו מצליח. ביציאה ממצרים נעשה הכל בחופזה בבהילות, ועם זאת המבצע הצליח בצורה יפה. אין זה אלא שידו של הבורא פעלה כאן ולא של בשר ודם;
- שנות השיעבוד שנגזרו על אבותינו תמו. בליל ט"ו בניסן הגיעה שעת גאולתם. הבורא היודע עתותיו וזמניו, ביקש באמצעות חופזה זו ללמד את העם כי אין יותר להתמהמה, כדי שלא יישארו במצרים ולו לזמן קצר. כל הטורח הזה על-מנת לקיים את הבטחתו לאברהם, להוציאם בזמן הקצוב שנקבע. אם היו מתכננים את היציאה ממצרים, היה העם מן הסתם מתמהמה, ודבר זה רצה הקב"ה למנוע ולהראות עד כמה יש דיוק בגזירותיו.
נראה אם כן, שהרעיון המרכזי העומד מאחורי חיפזון זה היה להמחיש לנו שנס גאולת מצרים היה נס על-טבעי, ולפיכך לא עמד הוא בשלבי זמן רגילים, אלא עמד מעל הזמן. ניתן להוסיף עוד רעיון המשלב בתוכו את השעבוד והגאולה בעצם האכילה, החיפזון מזכיר את הגאולה, אך יש בו גם זכר לשעבוד. אכילה בחיפזון היא היפוכה של אכילה בהסבה ובמתינות. לכן, הפשרה בין שתי המגמות של שעבוד וגאולה, היא החלוקה בין פסח מצרים לפסח דורות. בפסח מצרים אכלו בחיפזון, ובפסח דורות אכלו בהסבה דרך חירות.
בגדול - הגאוגרפיה והגאולוגיה של ארץ ישראל וסביבותיה
בינוני - קובץ מאמרים תש"ל - תש"ע 2010-1970
מאת: דב גינזבורג - גאולוג
הוצאה פרטית תשע"ג 150 דפים
קובץ מאמרים שברובו עוסק בקשר שבין המקורות היהודיים ובין הידע המדעי המודרני כדוגמת המאמר - הפיכת סדום ועמורה - רעידת אדמה או תופעה געשית. הוצא לזכרו של רס"ן דב גינזבורג ז"ל מוותיקי הרבנות הצבאית שהיה גאולוג בכיר במכון הגאולוגי בירושלים.
בגדול - ספרא וסייפא
בקטן - ספר היובל
בינוני - לרב מרדכי פירון
בהוצאת מרכז ספיר תשע"ד 710 עמודים.
זה לא מכבר נערך הוקרה לאלוף (מיל) הרב מרדכי פירון (92) מי שהיה הרב הראשי השני לצה"ל עם השקת ספר היובל לכבודו "ספרא וסייפא" בעריכתם של
אביעד הכהן וצבי א, טל. בערב זה השתתפו מאות איש ביניהם קצינים בכירים גמלאי צה"ל, רבנים ושופטים, אנשי חינוך ואקדמיה. בין המשתתפים האלופים
עוזי דיין, ד"ר
מנחם פינקלשטיין. אל"ם (מיל') הרב יוסף הראל ויוצאי הרבנות הצבאית לדורותיה.
ברכו הראשון לציון הרב
אליהו בקשי דורון, שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה
צבי טל ו
אליקים רובינשטיין, פרופ' חננאל מאק מאוניברסיטת בר-אילן והרב (ח"כ לשעבר)
מנחם הכהן יו"ר מכון ספיר.
לספר שערים רבים הדנים בין השאר בסוגיות דת ומדינה, סוגיות כשרות ושמירת שבת בצה"ל, יחסים בין דתות ועוד. בין הכותבים האלופים עוזי דיין וד"ר מנחם פינקלשטיין הפרופסורים אברהם גרוסמן, משה חלמיש, מיכאל צבי נהוראי והרב
נפתלי רוטנברג.
הספר עם הכמות ורב האיכות מכיל אוצר בלום של מחקרים חשובים בנושאים תורניים, מחשבתיים, חינוכיים והיסטוריים. ראוי לכל שבח על היותו מעמיק מחד-גיסא ובהיר מאידך-גיסא. בין הפרקים ימצא הקורא עניין רב בשער הלכות צבא ומדינה בו מועלים נושאים הקשורים להקמת צה"ל בשנותיו הראשונות.
ספר משובח.
