אפילו הדקדקנים בביעור חמץ לעולם לא יצליחו לבער ולמחוק את מונומנט השחיתות המכוער שניצב כזרקור שחתום לדורי דורות על שם "חבורת
הולילנד".
מי היה מאמין שסיפור השחיתות יצא לאור על-אף התכסיסים והפילפולים של עורכי הדין מצמרת המערכת. מסתבר שאך ורק הודות למזכירה המשת"פניקית שנעלבה מהבוס בהפקירו אותה למרות נאמנותה רבת השנים, התפכחה השולמית "הל"וו'ניקית" והחליטה לנקום בו ולגלות את העובדות.
אכן נפלאות דרכי הצדק...
וכך, ימים ספורים לפני חג הפסח נחשף הציבור ההמום לשחיתות הכלכלית והלאומית הזאת שלא הותירה ספק אצל השופט
דוד רוזן, ובהכרעת הדין פסק את ההרשעה והצית תקווה בציבור המתוסכל שאכן יש עדיין משפט צדק.
לא אתפלא אם האנטישמים בעולם ישתמשו בגילוי השחיתות הכלכלית והלאומית הזאת שהיא כשמן למדורת שנאתם.
וכבר היו דברים מעולם: בספרה "השקר מסרב למות" - 100 שנות הפרוטוקולים של זקני ציון, כתבה בתדהמה השופטת בדימוס הדסה בן עתו, איך הקולגות שלה מעבר לים עדיין מאמינים בבדיות הללו למרות שלא היו ואין כל הוכחות לכך.
כשהתריסה כלפיהם, קיבלה את התשובה "ההגיונית" מבחינתם: אכן אין ראיות של ממש, אך לנוכח מעורבות היהודים שמניעים ברשתם ובכספם את הכלכלה האדירה המניעה את העולם כולו, הרי שישנם דברים בגו'. עובדה...
מאז פרסום הכרעת הדין של השופט דוד רוזן בו חשף את השחיתות הכלכלית ואת חבורת האנשים בעלי השררה והכוח המעורבים בה, התגלתה בציבור חבורת הון=שלטון שעשתה כבתוך שלה תמורת בצע כסף.
לא חלפה שעה קלה אחרי הכרעת הדין המרשיעה, וחבריו של אולמרט מיהרו להתראיין בתקשורת וללא בושה תקפו את החלטת השופט בנימוק שלא היו ראיות של ממש שיוסי אולמרט קיבל חצי מיליון מ
שמואל דכנר, ושעל כך דינו הוכרע. "הרי לא היו צ'קים" - כך טענו.
אמנם אין כל קשר בין הדוגמה למסקנתם המקוממת של המאמינים במסמך הדמיוני: "הפרוטוקולים של זקני ציון" כפי שמצוטט בספרה של הדסה בן עתו, אבל לנוכח טענת הפרקליטים המהוללים, משהו פתאום מזכיר את תחושות הבטן של הציבור הפלבאי, שהשתומם בלשון המעטה בראותו את המגדלור שצץ ברום הגבעה בבירה, כשהוא מתרומם לשמיים בניגוד גמור לנוף הירושלמי.
מי ששאל את עצמו ותמה איך אושר ביצוע היצירה הזאת, נד בראשו והבין: כאן הייתה שחיתות. אלא שבטרם הכרעת בית המשפט לא היו ראיות משפטיות.
עצוב, אבל עכשיו כבר יש ראיות, כאלה שלא הצליחו לבלבל את מוחו של השופט חד העין שגם ניחן בתבונת הלב.