ראש הממשלה הודיע בפתח ישיבת הממשלה, כי על המעשה החד-צדדי של רמאללה ישראל תשיב גם היא במעשה חד-צדדי. זהו דיבור ריק, כלאם פאדי, כל עוד התשובה על אקט פלשתיני מדיני, מפיר-הסכם, היא קצת בנייה מעבר לקו הירוק או עיכוב בהעברת כספים. גם אלו התשובה הישראלית לא הייתה ווירטואלית - בפעם הקודמת זה היה 'ישראבלוף': ב-E1 נתניהו לא בנה כלום ואת הכספים המעוכבים הפשיר - גם אם יבנה הפעם אלפי בתים ויחרים מיליארדי דולרים, התשובה הזאת לא תהיה ממין העניין, מפני שחסר בה היסוד המדיני.
הפנייה לאו"ם לשנות את מעמד שלטונות רמאללה מ-"רשות פלשתינית" ל-"מדינה פלשתינית" וההצטרפות ל-14 הסכמים בינלאומיים - אלה הן הפרות מהותיות, בין היתר של הסכם- הביניים ובתוכו ההתחייבות (אני מצטט) - "שלא ליזום ולא לנקוט כל צעד שישנה את הסטטוס של הגדה המערבית ורצועת עזה, כל עוד המו"מ על מצב הקבע תלוי ועומד".
עכשיו שינו סטטוס, והתשובה חייבת להיות גם היא בשינוי סטטוס, למשל - סיפוח הטריטוריה שהם מתיימרים להפוך למדינה פלשתינית, עם או בלי הענקת אוטונומיה. לכל הפחות נדרש לספח את אזור C, שבלעדיו תישאר ממדינתם רק קריקטורה. רק תשובה כזאת יכולה להיחשב מידה כנגד מידה.
בכלל, הפרה מהותית מזכה את הצד המקיים לבטל את ההסכם. אך זו רק אופציה. לא ירצה, ימשיך בהסכם למרות ההפרה. נתניהו, בתגובתו הריקנית על ההפרה ההיא, גילה את דעתו שהוא רוצה להמשיך בהסכם אוסלו. נראה, שנוכח ההפרה החדשה הוא יחתום על אוסלו שוב.
לתגובה האפסית הזאת תהיינה תוצאות חמורות מפני שהאתגר הפלשתיני אינו מילולי גרידא, כי אם קונסטיטוטיבי, הוא בא לכונן מדינה. באין מעשה ישראלי שימנע שליחת ידם אל הכתר, סופם שיוציאו אותו מידינו. נציגם עריקאת הודיע ללבני: אני אינני יושב כאן מטעם שטח כבוש, אני מייצג מ ד י נ ה כבושה! על נייר המכתבים שלהם, במקום "הרשות הפלשתינית" - כתוב "מדינת פלשתין" ומסתמא גם פונים אליהם כך. וכאשר יזמינו את העולם להכיר ב"עצמאותם", עשרות מדינות יכירו בהם מיד.
ה"שגרירויות" שלהם ינפיקו ויזות כניסה ל"מדינה" החדשה. בעלי "אשרות" כאלה יגיעו לנקודות הגבול ויחוללו שם מהדורות יבשתיות של ה"מרמרה", אלא שהפעם תהיה בידי הפרובוקאטורים לגיטימציה דיפלומטית, כביכול, לדרוש להיכנס. וליד יריחו הם יקימו את שדה התעופה שהם מתכננים מזמן ויזמינו את 'שגריר אירן לפלשתין' לנחות שם, ואחריו אולי את 'משמרות המהפכה'.
ואם לא את אירן, לבטח מצרים או סעודים רמי-מעלה. עצירת נושאי ויזות פלשתיניות בגבולות, הריסת שדה תעופה פיראטי ומניעת נחיתה בו, פעולות צבאיות נגד טרור בכלל - בכל צעד תיאלץ ישראל להפעיל כוח. היום אלה הם מעשים שבשגרה שאינם מזיקים, אולם אחרי שתתקבע בדעת הקהל תודעת המדינה הפלשתינית היושבת כחברה מלאה ב-60 ארגונים בינלאומיים וישראל שותקת, כל הפעלת כוח כזו תיחשב פגיעה במדינה ריבונית ותיתקל בהתנגדות קשה יותר ויותר בעולם.
המחדל הישראלי, הוא שעם הזמן יהפוך את המדינה הפלשתינית לעובדה מדינית בינלאומית מוגמרת, ואנחנו נמצא את עצמנו בחוץ. האסון הלאומי הזה הוא כולו לחובת נתניהו, שריו ומפלגות הקואליציה שלו, כל מי שנושא באחריות משותפת למעשיה ומחדליה של ממשלת נתניהו השלישית.
כדאי ללמוד את תקדים חבל קוסובו, בעבר חלק בלתי נפרד מסרביה, מרכזי במורשתה הלאומית. איך איבדו הסרבים את החבל הזה? במחצית המאה הקודמת, חצי מן התושבים עוד היו סרבים, בסופה - פחות מחמישית. הרוב הם מוסלמים ממוצא אלבני. כאשר התפרקה יוגוסלביה ביצעו סרבים גירוש בכוח של כמיליון אלבנים אתניים ובתגובה הפציצו מטוסי נאט'ו את סרביה 78 ימים, עד שנכנעה ובקוסובו הקימו כוחות האו"ם שלטון זמני. מועצת הביטחון החליטה להעניק לקוסובו שלטון עצמי אוטונומי, אולם שמרה על מסגרת הריבונות היוגוסלבית ואחר-כך - הריבונות הסרבית.
ב-2006 החל מו"מ על 'מצב הקבע' בהשתתפות ארה"ב ומדינות אירופאיות, שלא הגיע לשום מקום. אחר-כך עברו לדיונים ב-'טרויקה' - האיחוד האירופי, ארה"ב ורוסיה - וגם אלה נתקעו.
ואז, בשנת 2008, הכריזו הקוסוברים חד-צדדית על עצמאות: ללא הסכם עם הריבון הסרבי, ללא הסכמה בינלאומית רשמית, אך בתמיכת האמריקנים והאירופים מאחורי הקלעים. סרביה, הריבון, מחתה, אבל לא היה ביכולתה להפעיל כוח למנוע את אובדן החבל. קוסובו אינה חברה באו"ם כי הרוסים, בעלי הווטו, מתנגדים. אבל כבר יש 107 מדינות שהכירו בעצמאות קוסובו, ובתוכן אמריקה, גרמניה, צרפת, אנגליה, איטליה, פולין, אוסטרליה, רוב מדינות ה-
OECD ונאט"ו. רוסיה טענה שתביעת הריבונות של קוסובו בלתי חוקית והגישה מחאה. זה הכל.
קוסובו התקבלה לקרן המטבע הבינלאומית, לבנק העולמי ולארגונים בינלאומיים חשובים אחרים. סרביה הגישה קובלנה לבית הדין הבינלאומי בהאג ונדחתה. קבעו שם, שהמשפט הבינלאומי אינו אוסר הצהרות עצמאות חד-צדדיות, ובמלים אחרות - אם אינך עוזר לעצמך, אף אחד לא יעשה זאת בשבילך.
בקוסובו צפצף המערב על ריבונות סרביה והרוסים לא יכלו להושיע לה. בקרים מצפצפת רוסיה על עצמאות אוקראינה והמערב אינו יכול להושיע.
ישראל לא הכירה בעצמאות קוסובו: היא פוחדת מן התקדים. הלקח ברור: אם לא נעמיד מייד מול מעשי הריבונות החד-צדדיים שלהם עובדות ריבוניות משלנו, ירושלים ויש"ע יהיה סופן כסופה של קוסובו.
