"תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה", אמרו חז"ל. הם לא התכוונו לכתמים היורדים בכביסה, אלא נתנו משל להתנהגות פסולה הניכרת למרחוק. ומדוע חייב מיתה? - משום שזהו חילול השם. כאשר רואים תלמיד חכם הנוהג בצורה שאינה הולמת, הנטייה היא לומר: "תראו מה שווה התורה שלו". ומכאן קצרה הדרך לומר: "תראו מה שווה מי שנתן את התורה" - והרי זה חילול השם.
מה נאמר אנחנו, לנוכח שורה של תלמידי חכמים ההולכים ונחשדים, הולכים ומואשמים, ואף הולכים ומורשעים בעבירות חמורות? מה נגיד אל מול בעלי תואר "רב", חלקם בוגרי ישיבות חשובות, חלקם בעלי משרות בכירות, המתברר שפשעו וחטאו? ומה נסביר כאשר מתגלה, כי רבנים נבחרים למשרותיהם בדילים וזוכים בתפקידיהם מתוך נפוטיזם? אם פעם היינו יכולים לומר שמדובר ביוצאים מן הכלל, שהעניין הציבורי בהם מעיד שהכלל הוא שונה, הרי שכיום דומה שיותר ויותר קשה לומר זאת.
התארים, הולילנד, פינטו, מצגר הנה רשימה חלקית מן התקופה האחרונה. במישור הפלילי יש לנו, טרי מהשבוע, את הרב מאיר רוזנטל (שהיה רל"ש הרב הראשי), את הרב יצחק אוחנה (שהיה הממונה על הבחינות ברבנות הראשית) ואת הרב אהרון גוטסדינר ( שהיה רב המחוז הצפוני של המשטרה) שהורשעו במאות רבות של עבירות מירמה בפרשת תארי הרבנות הכוזבים. רבנים במשרות בכירות סיפקו לכל דורש את התואר "רב", תמורת תשלום נאה כמובן, בידיעה ברורה שבדרך זה יוצאו אלפים רבים של שקלים מן המדינה בצורה כוזבת.
באותה פרשה עומד לדין מי שהיה הרב הראשי לישראל, הרב אליהו בקשי-דורון. הרב הראשי לחיפה דאז, הרב שאר-ישוב הכהן, נמלט מהעמדה לדין רק כאשר הסכים לפרוש. בית המשפט אמר שאינו מבין מדוע לא הועמד לדין מי שהיה הרב הראשי של המשטרה, הרב יצחק גרוס. ואילו הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב ישראל וייס, הריח שמשהו מסריח אבל העדיף לשתוק.
אם נלך שבוע אחורה, נמצא שני רבנים בין המורשעים בקבלת שוחד בפרשת
הולילנד:
אורי לופוליאנסקי, לשעבר ראש עיריית ירושלים, ו
אברהם פיינר, ממנהלי מוסדות "בית מלכה". וזה בא אחרי הרשעתו של הרב מוטי אלון במעשים מגונים בתלמידיו, ואחרי שהרב אלעזר ברלנד נמלט מישראל בשל חקירה על הטרדות מיניות.
במצעד החשודים והמעורבים בפרשות פליליות, נמצא את הרב
יאשיהו פינטו בפרשה הקרויה של שמו ועל שם הניצב בדימוס
מנשה ארביב; את הרב יורם אברג'ל, שהתיק נגדו בפרשת הבחירות בנתיבות נסגר מחוסר ראיות; וכמובן - הרב הראשי לשעבר, הרב
יונה מצגר, החשוד בקבלת שוחד בסכומי עתק.
במישור הלא-פלילי אך הלא-תקין אפשר להזכיר שני פסקי דין של בג"ץ מהשבוע האחרון. בראשון יצאו השופטים נגד דילים, פוליטיקה ונפוטיזם במינוי רבנים בכלל ורבני ערים בפרט, והזיכרון שלח אותנו מיד אל שני הרבנים הראשיים - הרב
דוד לאו (בנו של הרב ישראל מאיר לאו) ורב
יצחק יוסף (בנו של הרב
עובדיה יוסף). שני הרבנים הראשיים היו מעורבים בעתירה נוספת, בה דובר על תמיכתם בדיל פוליטי לבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית. בין המועמדים המוסכמים היו סבו של
הרב לאו ואחיו של הרב יוסף - מה שלא מנע מהם לתת את הסכמתם שבשתיקה לאותו דיל.
הרבנות כמו כל ממסד אז מה קורה כאן? למרבה הצער, הממסד הרבני בישראל לוקה באותן מחלות המאפיינות ממסדים בכלל. יש שם סיאוב, יש שם פוליטיקה פנימית וחיצונית, יש שם תחרות וקינאה, ובסופו של יום יש שם גם שחיתות. מובן שאין לדבר בהכללה, בדיוק כשם שפרשת הולילנד אין פירושה שכל עיריית ירושלים מושחתת. אך התופעות קיימות, למרות שהיינו מצפים ממי שגדלו על ברכי התורה וההלכה להתנהגות אחרת.
הסיבה ברורה: ממסד הוא ממסד, ואין זה משנה האם הוא משרד ממשלתי, רשות מקומית או רבנות ראשית. בתוך כל ממסד יש אנשים טובים יותר וטובים פחות, ישרים יותר וישרים פחות. כל ממסד נוטה להיות ביורוקרטי, בכל ממסד מסתובבים כסף וסמכויות, והשילוב של כל אלו הוא אבי השחיתות.
ואולם, זוהי לכל היותר תשובה חלקית. ראשית, היא אינה עונה על השאלה בנוגע למי שקיבלו השכלה תורנית והוסמכו כרבנים, אינם שייכים לממסד הרבני, ובכל זאת עוברים על ההלכה בריש גלי. שנית, עדיין היינו מצפים שרב יתנהג אחרת מאשר פוליטיקאי. תפיסת היסוד של היהדות היא, שהמצוות באות לשנות את טבעו המוסרי של האדם, ומי שמקיים אותן - אמור להפוך לאדם טוב יותר. אז מדוע נכשלים דווקא מי שאמורים להיות הטובים ביותר?
האמת היא, שאין לי תשובה. יש כנראה צורך במחקר מקיף, שישלב היבטים חברתיים, פסיכולוגיים, דתיים, היסטוריים ומשפטיים. אני רק יודע שמדובר במגמה ברורה, לא באנשים בודדים היוצרים צירוף מקרים. אבל אולי בכל זאת יש משהו שאנחנו, שומרי המצוות מן השורה - וגם מי שאינם שומרי מצוות, אך כבודן של היהדות והמדינה חשוב להם - יכולים לעשות.
לא כל אחד הוא "גאון" ראשית, צריך להפסיק את זילות השימוש בתואר "רב". יש הגדרות מאוד ברורות מיהו רב: לימודים, ידע, בחינות, הסמכה. לא כל פוליטיקאי חרדי ההופך לחבר כנסת הוא "רב". זאת אומרת, הוא רב עם כולם, אבל הוא לא רב בישראל. כנספח לכך, צריך להפסיק את האינפלציה בתארים האחרים. פעם היה צריך להיות בעל כישורים יוצאי דופן כדי לזכות בכינוי "גאון"; היום כל רב שדורש ברבים או מקבל משרה רשמית הוא "גאון". משה היה משה ולכל היותר משה רבינו; היום אם לא תכנו רבנים מסוימים "מרן הגאון הגדול, רבן של כל בני הגולה" - תסתכנו בחרמות וגידופים מצד אנשי חצרותיהם. אם "רב" יהיה רק מי שהוא באמת רב, אם "גאון" יהיה רק מי שהוא באמת ענק - אזי נגלה שמספר תלמידי החכמים האמיתיים המסתבכים בצרות, אינו כה גדול כפי שנדמה.
שנית, צריך לכבד תלמידי חכמים על-פי גדלותם בתורה ולא על-פי משרותיהם. ר' שלמה זלמן אויערבך היה גדול פוסקי הדור ממשרתו הצנועה כראש ישיבת "קול תורה"; ר' משה פינשטיין היה מקבילו בארה"ב כראש ישיבת "תפארת ירושלים". אני לא אומר שאין גדולי תורה במשרות בכירות; ראו הראי"ה קוק, הרב עובדיה יוסף, הרב שלמה גורן, הרב אברהם שפירא,
הרב מרדכי אליהו ורבים אחרים. אבל הדורות פוחתים, ודומני שאפילו הרבנים הראשיים הנוכחיים לא יטענו שהם גדולי הדור או מתקרבים אליהם.
זה אומר: להזמין תלמידי חכמים אמיתיים לדרוש, להפנות שאלות הלכתיות לפוסקים בעלי שיעור קומה, להפקיד עריכת חופות לא בידי רבנים-סלבריטאים אלא בידי רבנים מן היישוב, לבקש עצה ממי שיש לו ניסיון וידע ולא ממי שכוחו בקמיעותיו וגדולתו בתעריפיו. זה גם יביא את כולנו למגע אישי עם מי שראויים לתואר "רב" - דהיינו: "גדול" - וגם ירחיק רבנים ממקור הרוע האולטימטיבי: כסף.
זה אולי החשוב ביותר. שילוב של רבנים וכסף לא הולך. זה בערך כמו שילוב של רבנים וחזירים. נכון, רבנים לא צריכים לחיות בעוני מחפיר כמו בדורות קודמים, אבל הם ממש לא צריכים לגור בדירות פאר ולטוס במחלקות ראשונות. כסף הוא פיתוי שקשה מאוד לעמוד בו, ואולי דווקא חינוך פוריטני מגביר את הפיתוי. אם רבנים לא יוכלו להתקרב לכסף, יש סיכוי שגם השחיתות תהיה רחוקה יותר.
ולבסוף: חינוך. הציבור הדתי על כל מגזריו חייב להכיר בכך שיש בעיה, שרבנים מכל הגוונים ומכל הסוגים מעורבים במעשים שבמקרה הטוב אינם לכבודם, ובמקרה הגרוע - מחללים שם שמים. כל הישיבות צריכות לעשות חשבון נפש ולמצוא היכן כשלו בחינוך, אם אפילו מאחת מהן יוצא רב המסוגל לקבל שוחד או להעניק במירמה תארים. החינוך למידות חייב להתגבר, גם על חשבון כמה שעות של גמרא בשבוע. כי בלי גמרא התלמיד יהיה לכל היותר עם הארץ; אבל בלי מידות, הוא יהיה פושע.
