הרמטכ"ל הוא "קצין תורן"?

ביום ששי האחרון, 11 אפריל, משך את עיני בעיתון הארץ איור של הרמטכ"ל שלנו המתנוסס בראש העמוד הראשון ולידו הכתובית: "קצין תורן". הייתה שם הפניה לסקר שנערך עבור העיתון על הדמויות הציבוריות האהודות בישראל. לפי הסקר הרמטכ"ל עקף במקום הראשון את הנשיא פרס. המונח "קצין תורן" מיד העלה לי את לחץ הדם. וכאן חייב אני בווידוי אישי. לפני שנים רבות יעץ לי הרופא הכללי שלי לשמור על לחץ הדם שלי. הוא יעץ לי לקחת כדורים מסוימים, אך בעיקר להפסיק לקרוא את עיתון הארץ. "זה בכלל טוב לבריאות", הוא הוסיף. מכיוון שהיה זה רופא שמאוד הערכתי את דעותיו ורוחב אופקיו, אכן הפסקתי לקרוא את העיתון, או יותר נכון לשלם עבורו. אבל, אשתי דליה מנויה עליו בסופי שבוע בגלל כמה ממוספיו בתחום התרבות. אז הלכתי לראות את הסקר והפרשנות של יוסי ורטר, הפרשן הפוליטי של העיתון. הרמטכ"ל בני גנץ, במקום הראשון, זוכה ל-78 אחוזים של שבעי רצון מול 77 אחוזים להם זוכה פרס. שמחתי, באופן הכי טבעי, אבל הפרשן דווקא לא. "מה גרם לעם ישראל להתאהב בו לפתע?" הוא שואל, "הוא לא סוחף כאשכנזי, לא מבריק כאהוד ברק, לא מיתולוגי כמו דיין, לא עטור תהילת ניצחון כיצחק רבין". ואז הוא משיב ושוטח בפני הקורא את משנתו הפרשנית: "דווקא האנמיות המסוימת, חוסר הכריזמה, הממוצעות, הרוגע והשלווה, שלא לומר התרדמה והשעמום שהוא משדר, הפכו אותו בעיני הישראלים לחייל שכולם אוהבים, זה שרק רוצה לחזור הביתה בשלום, מישהו שסלקום או תנובה היו שמחות ללהק בפרסומת השמאלציות והקיטשיות שלהן, כאבא של החיילים". אז על-אף לחץ הדם שלי אשתדל לתת כמה הערות רגועות: - על משקל האמרה המפורסמת במסע הבחירות של קלינטון: "טמבל, זאת הכלכלה", הייתי אומר: טמבל, זה צה"ל. זה צה"ל שהעם אוהב, זה צה"ל שמזה שנים בכל סקר רציני הציבור נותן בו את האמון הכי גבוה, ולתקשורת את האמון הכי נמוך. והרמטכ"ל מייצג את צה"ל. - לא ראיתי את גנץ בעבודתו, אך יצא לי לראות מקרוב מאוד כמה רמטכ"לים בעבודתם היומיומית, ברגעים קשים, בהחלטות על חיי בני אדם, בהחלטות על גורל עם ישראל, ממש כך. כל רמטכ"ל הוא "אבא של החיילים", אך כדי להגן על המדינה ואזרחיה וריבונותה, הוא גם שולח אותם לקרב. והרי סיפור קטן. יום אחד מתקיים דיון אצל הרמטכ"ל על מבצע מסוים בעומק שטח האויב. המודיעין הציג את נתוניו ואת הסיכונים, והתמקד בסיכון מסוים. "מה הסבירות שסיכון זה יתממש", שאל הרמטכ"ל. "סיכוי נמוך", השיבו אנשי המודיעין. "תנו לי אותו באחוזים", ביקש הרמטכ"ל. אחרי היסוס מסוים באה התשובה: "בערך 20 אחוזים". דממה השתררה בחדר, הרמטכ"ל נעץ מבטו באנשי המודיעין ואמר בקול גבוה: "זה סיכוי עצום, אני לא אקח את הסיכון!" אנשי המודיעין תלו בו מבט שואל, והרמטכ"ל הגיב: "תראו, מי מכם מוכן לשחק ב'רולטה רוסית' נגדי. אתן לכם אקדח, ובו כדור אחד בלבד מתוך חמישה, 20 אחוזים של סיכוי. מי מתנדב?" דממה נפלה והרמטכ"ל הוסיף בפנותו לכל הנוכחים בחדר: "תזכרו את זה טוב טוב". - מי שהרמטכ"ל שלנו משדר אליו תרדמה ושעמום אולי משדר על עולמו הפנימי, שלבטח חסרה בו מידה של בושה וקצת דרך ארץ, והוא גדוש במנות זדון. אבל, אין לי ביקורת על כך. כל אחד ועולמו, וזכות הבעת הדעה שלו. והערה מאוד כללית על הסקר. בין השאר נסקרו בו גם ראש השב"כ, יורם כהן (שזכה ל - 47 אחוזי שביעות רצון ו-6 אחוזים של אי-שביעות רצון ) וראש המוסד, תמיר פרדו (שזכה לשביעות רצון של 43 אחוזים ו- 6 אחוזים של אי-שביעות רצון ). אז בשם אלוהים: זה רציני? למשיבים על הסקר יש מידע על פעילותם? הם מתרשמים מ"הופעותיהם" בתקשורת של ראש השב"כ וראש המוסד? הם נפעמים מהפוסטים שלהם? איך אומרים? חרטה ברטה!