כחלון לאן? בראיון שנתן כחלון ל
ידיעות אחרונות בשבוע של ה- 6.4.14, מצטייר כחלון כאדם מבולבל שאיבד את דרכו והוא מחפש פלטפורמה מילולית ואידיאולוגית שתקל על חזרתו לפוליטיקה.
ה"טענה על השתלטות הימין הקיצוני על הליכוד, נשמעת כמצוצה מן האצבע, משום שלא קרה דבר חדש בליכוד מאז החל קמפיין בחירות לכנסת ה-19 וכחלון החליט לפרוש מהמרוץ. זו טענה המועלית מאוב מלפני שנים, שעה שפייגלין עסק בביסוס מעמדו בליכוד.
פייגלין אומנם הצליח להגדיל את מספר מתפקדי הליכוד שתמכו בו בבחירות המוקדמות וכך הבטיח את כניסתו לכנסת. אבל זהו מהלך לגיטמי ודמוקרטי, ופייגלין עבד למטרה זו כנגד קשיים רבים, מרביתם בלתי מוצדקים, במשך שנים ארוכות. לדעתי, רדיפת פייגלין ע"י חברים בכירים לא מעטים בליכוד, בעיקר משום שראו בו מתחרה פוליטי, הביאה לו בסופו של דבר יותר תועלת מאשר נזק.
פייגלין אינו מעצב את תפיסתו של הליכוד בשני התחומים המרכזיים המאפיינים את המפלגה: שאלת הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל והגישה והרגישות החברתית של הליכוד. בנושאים אלה פתוחה הדלת לרווחה לחברים וותיקים, שלא בכל המקרים מוכיחים את עצמם.
כחלון עצמו, לאחר הצלחתו במשרד התקשורת, איבד מעט שליטה, והחל לראות עצמו כמנהיגה הבא של התנועה- הוא עדיין לא. ומשלא קיבל כל מה שציפה לו, בחר לנטוש והותיר את הבמה למי שהוא מכנה "הימין הקיצוני". במעמדו בתנועה, יכול היה להיות, אף כי איני מבין במה, גורם מאזן במוסדותיה, אילו נשאר לפעול בה.
כחלון נחשב גם בעבר אחד החברים הבכירים בתנועה, המייצגים את הרגישות החברתית שאפיינה אותה בימיו של מנחם בגין. הוא צודק בכך שהזיקה החברתית בליכוד נחלשה, והוא צדק כאשר טען ערב הבחירות החולשה זו של הליכוד תעלה לו במנדטים אחדים לפחות.
הליכוד הפסיד סדר גודל של 8-10 מנדטים בבחירות האחרונות בגלל "אטימותו החברתית" ובגלל "רדיפת בנט על-ידי נתניהו".
הליכוד צריך להחליט לאן הוא הולך. הטענה ש... "זה לא הבית שהיה..." היא טענת סרק. כשבית מפסיק להיות "מה שהיה" יש לכך שלוש סיבות אפשריות: א. הבית השתנה, ב. המי שמעריך את המצב השתנה, ג. הציפיות האישיות שלא התממשו הופכות להיות קריטריון ההערכה העיקרי והצורך הפוליטי מעטה עובדה זו בלבוש "אלגנטי" יותר כלפי ציבור החברים והציבור הרחב. דומני שאצל כחלון משקל הגורמים הללו הוא בסדר הפוך לסדר הרשום לעיל - הסיבה השלישית היא עיקר.
כחלון יטיב לעשות אם יעצב לעצמו מטרות פוליטיות וידאג לחבר עצמו בתודעת הציבור עם מטרות אלה, תוך שהוא חותר באופן עקבי, נמרץ וגלוי להגשמתן בפועל. אין צורך להסביר לכחלון כיצד עובדת המערכת הפוליטית במפלגה בכנסת וב
ממשלה, הוא מנוסה מספיק, השאלה כיום היא אם הוא יודע מה הוא רוצה, ואם הוא עדיין מוכן להשקיע את האנרגיות הדרושות בהגשמת הדברים. בגיל 54 הוא עדיין מספיק צעיר עבור כל המשימות שעל הפרק, ואם יזכור את האמירות החכמות בעניין רדיפת כבוד אובססיבית, חזקה עליו שיצליח.
יש כיום בליכוד מספר ח"כים שקנו לעצמם שם כבעלי רגישות חברתית, כשם שישנה קבוצה שלימה של חברים שהם למעשה "שדולת ארץ ישראל". החלק החברתי בליכוד חלש, והעובדה שכחלון עצמו תמך המחאה החברתית של 2011, אינה דווקא הוכחה התומך בהבנתו העמוקה את מהות הבעיות ואת אופי הפתרונות הנדרשים. המחאה בחלקה באה ממקורות אמיתיים ובחלקה מסיבות פוליטיות שנועדו לנגח את נתניהו. המחאה האמיתית, חסרה מנהיגות ותוכניות יישום, וגם כיום עדיין לא השתנה המצב מהותית; כשל המחאה של 2012 הראה זאת בעליל. עדיין חסרה בליכוד "שדולה חברתית", עם מנהיגות אפקטיבית. כחלון יכול להקים ולהפעיל מסגרת כזו ולתקן את העיוותים הקשים שנוצרו בליכוד החברתי בעיקר בימי שרון ובימי האופוזיציה שלאחריו.
בכדי שהליכוד יחזור למעמדו הישן, עליו להמשיך ולהרים את שני הדגלים העיקריים: דגל ארץ-ישראל והדגל החברתי. בשאלת ארץ ישראל תוכנית נתניהו לשתי מדינות היא בגידה בעקרונות הליכוד. נתניהו מנסה למנוע דיון כזה ומאיים בכך הן על שלימות המפלגה והן על מעמדה כמפלגת שלטון. נתניהו היה מיטיב לעשות אילו קיבל את עקרון משאל העם גם ביחס למפלגתו - כלומר: הכרעה במוסדות המפלגה ברמת עקרונות לגבי גבולות הוויתורים להם יכולה להסכים ממשלה ישראלית בראשות הליכוד. אם הערבים-פלשתינים יכולים ללכת לליגה הערבית עם כל החלטה עקרונית שבפניה הם ניצבים, גם נציגי הליכוד בממשלה יכולים ללכת למוסדות מפלגתם באותן שאלות.
אם לא ינקטו מהלכים אלה, יגיע שוב רגע בו יאלץ הליכוד להתפצל, משום שלא חוש הריח של כחלון (או אפילו נתניהו) קובע את אופי המפלגה, אלא החלטות דמוקרטיות של מוסדותיה.
על הליכוד לאמץ לעצמו במקביל לסדר המדיני המאושר ע"י המוסדות, גם מדיניות כלכלית-חברתית עדכנית. אין לי ספק שהבסיס למדיניות כזו צריך להיות מושתת על כלכלה ליברלית של שוק חופשי ותחרותי.
אולם הוכח כבר בעולם המפותח שלכלכלה הליברלית-קפיטליסטית חסרונות וחולשות שסכנתם מרובה, לצד היתרונות הגדולים הגלומים בכך שממשלה שנבחרה למשול מושלת, והמשק שלו הידע והכלים הדרושים לניהול עסקים יעילים בעולם של כלכלה גלובלית, הוא זה שמפעיל ומנהל את הכלכלה היצרנית.
המשק המערבי, שביסודו הוא משק קפיטליסטי עם וריאציות כאלה ואחרות בתחום החברתי, יצטרך בעתיד הקרוב להתמודד עם מספר בעיות-יסוד: המשך הצמיחה, צימצום החלק הווירטואלי והגדלת החלק הראלי בתוצר, חיזוק שליטת המדינות במערכת הכספית הבינלאומית ובחברות הרב-לאומיות הגדולות, חלוקה שוויונית יותר של העושר הלאומי, שינוי תמהיל העיסוקים במשקים המפותחים, התאמת החינוך לצרכים החברתיים-כלכליים, התמודדות עם סחרור ההתייקרויות של מוצרים ושירותים במיוחד החלק הנובע ממחסור בחומרי גלם ו/או אנרגיה, רדיפת בצע של התאגידים הכלכליים והפיננסיים הגדולים, ופרסום מעודד צריכה. השדולה הכלכלית של הליכוד חייבת להדרש לסוגיה זו, דווקא עתה, משום שכמעט כול הכלכלה הממשלתית הופקה בידי שותפיו הקואליציוניים של הליכוד, והדבר מאוד אינו בריא מבחינה פוליטית וחברתית.
הנה כי כן, לכחלון כר נרחב מאוד לפעילות מפלגתית ובהמשך גם ממשלתית ופרלמנטרית. רצוי מאוד שלא יכשל בלשונו, ולא ישאיר את חשיבתו היוצרת שבויה ברעיונות אנכרוניסטים. מפלגת שלטון מטיבה היא מפלגה פלורליסטית עם מגוון דעות נרחב למדי. בליכוד יש מקום גם לפייגלין וגם לכחלון, ילך פייגלין בדרכו ויאבק על עקרונותיו, וכחלון יעשה כמו ביחס לרעיונותיו שלו.
מלבד מניפולציות פוליטיות שלרוב אינן עיקר, מנהיגות במפלגה פלורליסטית נקנית ע"י מי שמצליח לגבש סביבו תמיכה יציבה של קבוצות תומכים שרואים בו עבורם מכנה משותף סביר, ובעל סיכויים להביא את המפלגה לשלטון, או לתרום לשימורה בו. הליכוד חייב לצרף אליו ציבורי תומכים נוספים, מיעוטם מהימין הפוליטי ורובם מהמרכז הכלכלי-חברתי, זו הדרך הנכונה כי זו הדרך שתבטיח התחזקות.
