ראש הממשלה הוא קודם כל אחראי, ורק אח"כ מנהיג. ראש הממשלה איננו אפיפיור שלכל מקום אליו הוא מגיע מכבדים אותו בפרחים וסוכריות, כאשר כל תפקידי מערכת האבטחה סביבו הם למדר אותו מהציבור. ראש הממשלה אחראי על הציבור, ולו הוא חייב דין וחשבון תמידי על כל דבר ועניין המתנהל בממלכתו.
ראש הממשלה כשמו כן הוא – הראש לכל הממשלה. הוא הראש לכל השרים. הוא ממנה אותם ואחראי עליהם. ראש הממשלה הוא האחראי שהשרים שמינה יהיו כאלה שממלאים את תפקידם.
ראש הממשלה הוא הגננת האחראית בגן הן על הסייעות והן על הילדים. הוא האחראי שהגננת תהיה מוסמכת ומקצוענית, ושהסייעות העוזרות לה יחנכו וישמרו על הילדים כדי שיגדלו ויפרחו באופן המיטבי.
ראש הממשלה הוא המנהל האחראי בביה"ס הן על המורים והן על התלמידים. הוא האחראי שמערכת החינוך תתפקד עם מיטב המורים, שישתכרו בכבוד, שמערכת האבטחה מסביבם תתפקד חזק, ושהילדים יקבלו חינוך ידע וערכים שיבנו ויעצבו את אישיותם בצורה המיטבית.
ראש הממשלה הוא הדיקן האחראי באוניברסיטה הן על המרצים והן על הסטודנטים. הוא האחראי שהמרצים יהיו מוכשרים ומקצוענים, יקבלו שכר הולם, וילמדו את הסטודנטים את החומרים הנכונים כדי שבעזרת הכלים הללו יוכלו להועיל לאחר קבלת התואר לעצמם ולמדינה.
ראש הממשלה הוא המפקד האחראי הכללי על צה"ל. הוא אחראי שהרמטכ"ל יבצע כל מטלותיו הצבאיות המורכבות כמנהיג מוצלח ויעיל, ובעת פקודה תהיה מדינת ישראל ערוכה בהתאם וכראוי לכל תרחיש ביטחוני.
ראש הממשלה הוא האחראי הראשי על אוצר מדינת ישראל, הדיור, הכלכלה, הבריאות, הרווחה ועוד, ולצורך כך הוא ממנה תחתיו שרים האחראיים כל אחד למשרדו – והכל כדי שיעזרו לו במדיניות הכללית עליה הוא המופקד הישיר.
כל הדברים שנכתבו עד כאן באו להסביר ולהוכיח עד כמה נטשנו את כל הערכים הבסיסיים לקיומנו לטובת החאפריות הישראלית שבשורה התחתונה מביאה לרובנו נדודי שינה וסיוטים, ולפעמים אף גורמת לחלקנו לבצע צעדים קיצוניים יותר.
רבות מדובר על כל הטוב שבארצנו, ואפילו הסקרים מנסים להסביר לנו שבסופו של דבר אנו חיים בארץ זבת חלב ודבש. מי מאיתנו אינו יוצא כל פרק זמן כזה או אחר לחו"ל? לאיזו משפחה אין לפחות רכב אחד בחניה? לכמה משפחות אין באמת אוכל למלא את הבטן? איזו משפחה איננה אוכלת ממתקים ו"על האש" ביום המימונה?
"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" – זו בדיוק האמת המסתתרת עטופה בשקר הנפוץ.
כי גם אם תפרישו מעט כסף כדי לצאת לחו"ל "הכל כלול" – עדיין אין זה אומר שמשכורתכם מספיקה לדבר וחצי דבר מעבר לתשלומי שכירות/משכנתא/ארנונה/מים/חשמל/גז/גנים/בתי-ספר/ביגוד/דלק/תרופות...
כי גם אם הפקדתם את ילדכם בגן הילדים, עדיין אינכם שקטים שלא יאונה לו כל רע, שיקבל החינוך הנכון, ושיחזור הביתה בריא ושלם.
כך בביה"ס. איש לא הבטיח לכם גן של שושנים, אבל גם לא שימנעו ממתי מעט להחזיק סכינים שפוטנציאלית יקחו מכם את היקר לכם מכל. את חומר הלימוד כבר לא נותר בנו הכח והזמן לבחון, והנה דוגמה מוחשית לאחראים הישירים והעקיפים שכנראה מעבר לדיבורים אינם נוקפים אצבע לשינוי המצב.
נניח וילדינו שרדו את ביה"ס ואפילו את הצבא – והנה מגיעה השעה לצאת לעבודה, לבנות משפחה ולהקים בית תרתי משמע בישראל. מה הסיכויים? האם כפי שמורים הסקרים: "איזה כיף לחיות כאן"?
המציאות היא שהאחראים לה אינם בנמצא, וראש הממשלה עסוק מחד עם טרדות אשתו ומאידך עם כן או לא פצצה לאירן, ברור לחלוטין שעבודה אין, לימודים באוניברסיטה לא יעזרו, ולקנות דירה אפשר כנראה רק באגדות... אז עם מה נלך למכלת?!
אבל מגיע זמן הביג שואו.
ראש הממשלה מגיע. מגיע לבקר בגן הילדים – מחבק ומנשק. מגיע לבקר בביה"ס – ומספר שגם הוא היה ילד. מגיע לבקר את החיילים ומספר שהוא שומר עלינו יותר מהם – כי רק הוא יודע מהיכן תגיע השואה הבאה. מגיע להתארח בתוכניות טלוויזיה ומחייך מפה לאוזן ומסתלבט עם מארחיו שמתמוגגים כי הצליחו להביאו לתוכניתם. הכל וורוד. תופינים עפים באוויר. ראש הממשלה הגיע. מחיאות כפיים.
"כבוד ראש הממשלה"... כנראה שכחנו שכל הצרות שלנו הגורמות שנגיע לעוד יום עבודה מפרך ומתסכל עם עיניים אדומות מחוסר שינה ודאגות – אותן צרות שמשום מה איננו יודעים לדרוש כי תפסקנה... מאותו אחראי ישיר וראשי, האחראי על השרים והצבא, על שר השיכון והעבודה, על שר האוצר והחינוך, ועל כל מה שמתרחש במדינה הזו שמתמלאת בעוד ועוד עמותות הקורסות תחת נטל הרצון לעזור – ומי שצריך לעזור באמת מנקה עצמו ומתנקה מאחריות.
ראש הממשלה רוצה ומבקש רק דבר אחד: תנו לי כבוד והדר... על אחריות לרשימה ארוכה של נושאים – לא מכבודו...
