אני מציע להתיר שימוש בכל סם שהוא במגבלות הבאות: סמים קלים - מכירת כמות מוגבלת לאדם לשימוש עצמי בלבד בבתי מרקחת מיוחדים, בפיקוח ורישום תעודת זהות לאזרחי המדינה בלבד (כדי למנוע תיירות סמים). סמים קשים כנ"ל, אבל בכפוף למרשם רופא.
השימוש חייב להיעשות בהחבא, ללא חשיפה לציבור. יציאה לציבור רק לאחר ששאריות השפעת הסם יפוגו כליל! האכיפה תהיה חסרת פשרות בעניין זה. כך גם במקרים של הדחת קטינים לשימוש בסם. אפשר אולי להתיר זאת רק מגיל 25 למשל.
אפשר לשקול התרת שימוש בסם באירועים או במסיבות פרטיות, ברשיון ובפיקוח המשטרה. באחריות המשתמש לדאוג להסעות וכדומה, כאשר אני מזכיר שוב: כל חשיפה של אדם בהשפעה לציבור הרחב משמעה: הבן אדם מאופסן בכלא לתקופה ארוכה. יש דברים כמו סקס שיאים לחדר המיטות, הציבור לא יחשף לכך בשום אופן.
הסיבות: מבחינה בריאותית, מוסרית וכדומה - אנשים בוגרים אחראים למעשיהם, זכותם לשתות, לעשן, לאכול שומן טראנס, להזיק לעצמם. אפשר ליעץ להם, להזהיר אותם, אבל יש גבול להתערבות המדינה בבריאותם. יש בכך גם מסר חינוכי - אחריות אדם לגורלו.
המצב היום לא יותר טוב, מי שבאמת רוצה סם משיג אותו, כך שהמדינה לא מצליחה להגן עליו. דווקא כאשר הסם יהיה חוקי, יהיה הרבה יותר קשה להשיג אותו באופן בלתי חוקי כי הביקוש יהיה אפסי.
נכשלנו במלחמה היתרון הגדול הוא כמובן בזוועות העצומות הקשורות לסחר ולמאבק. לגליזציה של הסמים תשמוט את הקרקע מתחת לכל התעשיה הזו ותשלח ללשכת עבודה המוני אנשים משני צדי המתרס: הן ברונים וסוחרים והן שוטרים. תחסוך המון סבל, פשיעה, מעשי רצח אכזריים, כספי עתק, ועוד ועוד (כמו סיום תקופת היובש בארה"ב).
נכשלנו במלחמה בנגע הסמים, צריך להודות בכך, אין טעם לטחון מים ללא סוף. אם אינך יכול לנצחם הצטרף אליהם. מי שרוצה להזיק לעצמו שיהיה לו לבריאות. אנחנו, הציבור צריכים להיות אפטרופוסים של כל אחד? לא. אדם בוגר שיעשה לעצמו כרצונו, אנו לא נפריע לו, הוא לא יפריע לנו.
כמובן זה ישולב בהסברה, אזהרות מפורטות וכדומה, כמו בעישון. אולי כדאי בכל רכישה גם להחתים על ויתור אחריות המדינה לבריאותו והבנת הסיכונים. אולי גם לחייבו לעבור קודם סדנא ומבחן כדי שיבין היטב את כל הסכנות וההשלכות (כמו תיאוריה ברישיון נהיגה). הסדנא תכלול כמובן גם שיחה עם משתתף בתהליך גמילה. אולי גם שיחה עם פסיכולוג. צריך להקשות על הכניסה למעגל. אפילו ממש להנפיק רשיון אישי לצריכת הסם.
אולי גם ינוהל מעקב: בכל רכישה והקונה יתבקש לתאר את תדירות, כמות ומיקום השימוש, ויוזהר בזמן אמיתי כאשר סכנת התמכרות תוגבר. אפשר לחשוב על הגבלות רבות ואמצעי זהירות מראש. כל זאת כמובן רק לאחר הערכת מצב יסודית ומקיפה על-ידי ועדת מומחים כדי שלא יהיו הפתעות מיותרות. לאחר נקיטת כל אמצעי הזהירות אפשר לרוץ קדימה. הבלתי נודע מפחיד, אך לפעמים כדאי לחשוב גם מחוץ לקופסא. בהצלחה.
