שלום עושים: עושים גם עושים עם אויבים. זו בדיוק הבעיה. אם היינו עושים שלום עם אוהבים לא היו מלחמות בעולם. אבל עם אוהבים אנחנו אוהבים להתקוטט עד שמתגרשים. כל המלחמות בעולם, והיו רבות ורצחניות מאין כמותן, התחוללו ועדין מתחוללות בגלל שעושים שלום עם אויבים.
בעבר הרחוק לא עשו שלום עם אויבים. כשניצחו אותם - הגלו את מי שנותר בחיים כדי שישתרר שלום. שלום משתרר ולשם כך יש צורך בכמות קריטית של שררה. לכן, האגדה שעושים שלום עם אויבים היא למעשה פרופגנדה של תעשיית הממתקים. עם אויבים עושים מלחמה ושלום עושים רק עם אותם אויבים שנוצחו. אם שלום היו עושים עם אויבים היו היום באמריקה כ-150 מיליון אינדיאנים... תחשבו קצת ותבינו שמאכילים אותנו בממתקים. לא אותי, אני שותה קוקה-קולה, ממש לוקח לקיבה. אדם צריך שיבעבעו בו מיצים אחרת איך ידע שיש לו קיבה...
קוקה קולה: קוקה קולה מסתירה את הנוסחא של המיצים שלה בכספת מאובטחת יומם ולילה. איש אינו יודע את הנוסחא. אם כך, איך קבעו שהיא כשרה לפסח? איך בכלל קבעו, ומי? שהיא כשרה לשתיה? אולי זו הסיבה שבכלל שותים אותה?
זה כוחה האדיר של דת ומורשה: רק הכשירה לנו את המשקה - אנחנו מוכנים לבלוע גם חומצה. נו, עם שהבליע כל כך הרבה צפרדעים בקריירה שלו...
הוצאת ספרים: בימים אלה מתברר שהוצאת ספרים הינה באמת הוצאה גדולה מאוד. או שנפלה טעות דפוס בהגהת השם וצ"ל סתימה-צקי. הנה עוד חדשה. נמסר בעיתונות החופשית והאלקטרונית גם יחד כי הוצאת עם-אובד עומדת להוציא לאור בתרגום חדשני ומבריק עם כריכת חנק של ספרו המונומנטאלי של לב טולסטוי, מלחמה ו
שלום עכשיו. כבר אמרו סטליניסטים טובים: ...טוב להוציא לאור כי קרני השמש מרפאים כל חולי ארץ.
חיליק בר: מזכיר מפלגת העבודה מסביר בשיחה עם פרשנית רשת ב' מדוע ניפגש (עם משלחת גדולה של מתח"כחים יהודים) ביום קבורתו של הרוג הפיגוע . "...ואם היינו נפגשים עם אבו מאזן שבוע לאחר הרצח של סגן ניצב ברוך מזרחי – הכאב היה נעלם"?
זו בדיוק הבעיה. כך מאכילה אותנו תעשיית השלום בממתקים חמוצים. כמו שנאמר, צמח בר.
מטרה בול: המתח"כחת
תמר זנדברג (מר"צ) כתבה בעמוד הפייסבוק שלה לאחר הפגישה הנ"ל כי "אם מטרתו היחידה של המשא-ומתן היא לא להגיע לתוצאה סופית אלא להשאיר על-כנה את ממשלת הימין - אז אין לנו צורך בו. נתרכז בהחלפת הממשלה וכינון פרטנר ישראלי טוב יותר".
התוצאה הסופית הנדרשת היא בול: לא להשאיר על-כנה את ממשלת הימין. לשם כך מר"ץ מוכנה להחזיר את כל המולדת לערבים. זו מטרה של תעשיית השלום הישראלית ולשם כך היא מקבלת מענקי ממשלה כמו טבע שני. אולי לא בול, אולי בולבול. כלומר, בילבול. את הביל – לשוק המשותף.
החמצה: היה זה שר החוץ המיתולוגי של בן-גוריון,
אבא אבן, שהטביע את הערבים במטבע לשון: הפלשתינים לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ כל הזדמנות. והוא אמר את זה לפחות בשש שפות. איך אני יודע? היה זה אותו בן-גוריון שאמר עליו: אבא אבן מדבר שבע שפות ולא מבינים אותו באף אחת מהן...
אבל המטבע של ההחמצה עובר לסוחר מאז ומתמיד וראוי לצטט אותו בכל פורום מתקבל על הדעת. כלומר, ההיגיון שלו פשוט ובהיר. אם הערבים לא מחמיצים וכל הזמן יש תנועה קדימה כלשהי (ראה אוסלו) – מה זה אומר? זה אומר שאנחנו מוותרים וממשיכים לעשות כך מאז ומתמיד כי מחפשי פשרה אנו והערבים עדין ממתינים בסבלנות נאותה לאותה הזדמנות אחרונה שאותה כמובן לא יחמיצו.
ועוד: אם האמריקנים טעו (יעני) ומכרו לערבים לוקש שישראל מסכימה לשחרר טרור-ליסטים מערביי ישראלי – למה, לדעת השמאל היהודי, אנחנו צריכים לשלם את מחיר הטעות ולא האמריקנים? האם אין אלה האמריקנים שלא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ אותנו? פעם סברנו שרק סורי דפוק זה זן מוחמץ. סברי מרענן.
צ'רצ'יל: זה האיש שהתמונה שלו תלויה על הקיר במשרדו של ביבי והספרים שלו נעוצים באצטבה אחת כמו אותות הצטיינות על חולצה מעומלנת. צ'רצ'יל נהג לומר על מחליפו בראשות הממשלה בכל פעם שנאם כי: ... לפני בנין הפרלמנט עצרה מכונית ריקה ואטלי יצא מתוכה. באנגלית זה נשמע טוב יותר ומדויק ( ...NOBODY CAME OUT). ייתכן שהדברים מתאימים יותר לבווין שהיה כבד מידות ופה. אנחנו, היהודים, אוהבים את שניהם באותה מידה. ממשלת שמאל תמיד הזיקה למכביר ליהודים, לא חשוב היכן כוננו אותה. שמאל – זה שמאל. בווין, דומני, ניצל מהתנקשות בחייו שאותה תכנן האצ"ל וזו כמובן אינה הסיבה היחידה שבגללה איש אינו זוכר אותו היום. גם אצ"ל לא משהו בזיכרון. את אטלי (לא בן-דוד של אטילה) זוכרים, כמובן, בשל ההלצה של צ'רצ'יל. עוד אמירות קסם מיוחסות לצ'רצ'יל ולא נחזור פה על כולן.
צ'מברליין: נאמר, מת זמן רב לפני שגילה אם היה זה היטלר שרימה אותו או שמא רק הטיימס הלונדוני. ייתכן, מצד שני, שהיה זה הטיימס שרימה את עצמו ובעיקר את היטלר. כשצ'מברליין (אני מדגיש בכוונה 2 יודים בשם שלו כדי שלא תחשבו שהייתה לו אהדה כלשהי לברלין) הגיע חזרה ללונדון עם פיסת נייר מעל ראשו במקום מטריה, הודפסה כותרת בעיתון מקומי קטן: האם זה טיפש שהמונים מריעים לו או שמא המוני שטיפשים מריעים לו? דברים אלה יתבררו וילכו בהמשך מרוצת ההיסטוריה אם עוד יהיה לה כוח במותניה
לרוץ. אם לא - אז שילכו.
היטלר, כידוע, כינה את כל גיבורי המערב בשם תולעים ורימה. כן, בהחלט, כולם יודעים היום שהוא רימה. לכן התולעת שמחטטת עד היום בקרביו של צ'מברליין נושאת את שם הקוד רימה.
שלום עכשיו: הגעתי למשרדים שלהם אחרי שעות העבודה (הם עובדים לפי שעון בריסל) ונתקלתי בעובדת קבלן ניקיון. הפעלתי נוהל שכן טוב וחייכתי אליה. היא הניפה לנגד עיני סבון כביסה מלוכלכת ואמרה, אין שלום עכשיו, תבוא אחר-כך.
איפה ההוצאה לאור? שאלתי אותה ברוסית. אור? היא אמרה ביידיש, הם כולם סופרי צללים.
על הקיר ממול ראיתי סיסמה בצבע אדום מהסוג של העולם הזה, דהוי: האבסורד גורם לך לאבד מגע עם המציאות, אבל בהחלט לא עם החיים. למשל, מדינה יהודית זה רעיון גזעני.
זה מזכיר לי סיפור תנ"כי יוצא מהכלל. כלאו את ירמיהו בחצר המטרה. אבל מה המטרה?
פינת הזבל פינת הזבל נמצאת הרחק מהמעלית בפינת המגרש. יש בה מיכל אשפה ענקי שמקפידים לפנות אותו במכונית מנוף מרעישה בכל השכם לפנות בוקר של השעה שלוש. לא בגלל היעילות, כמובן, אלא כדי לאפשר תשלום שעות נוספות בעבור חצי משמרת למנהלי המשמרת השקועים בשינה בשעות האלה. רק מי שיש לו המון כסף בבנק יודע מה פירוש שהכסף עובד בשבילך כשאתה ישן. הכסף בבנק לא עובד כי היום הריבית כמעט שלילית ולכן אנשים רבים מאוד שואפים להיות מנהלי משמרות לילה במיטה, לא במטה.
אחרי שמכונית המנוף מורידה מכולה ריקה היא מעמיסה את המלאה על גדותיה ויוצאת לדרך. בבוקר מגיעים עובדי קבלן הניקיון ומעמיסים לתוך המכולה הריקה את שקיות האשפה שזלגו בעת ההנפה של המלאה בלילה. זו משמרת בוקר שגרתית, כמובן. אם אתם קוראים עיתונים אתם מבינים שגם נוחי דנקר נפל בעת מינוף. זה מה שקורה גם עם זבל, לצערנו. מעתה בכל מחזור של רשימות נוסיף את המדור 'פינת הזבל' לצד השמועות במעלית. אל תתפלאו אם תמצאו במעלית יותר זבל, לפעמים. כאלה הם החיים ואני לא מצטער על רגע אחד מהם, אבל הם הולכים - וזה מה שמצער. תראו מי בא במקומם...
חג שמח והרבה כושר.
