הגעלת פיות

הדעות שהפיץ הרוצח מקנזס סיטי מהוות הוכחה ברורה לכך, שלעיתים אנטי-ציונות מהווה מסווה לאנטישמיות. ראו למשל את הדברים הבאים שלו: "אני, גלן מילר, ביום השישי לשנת 1987 מכריז בזאת על מלחמה נגד הציונים". מילר קרא לחבריו הארים להצטרף ללחימה: "הכו אותם בשביל הילדים שלכם ואוהביכם. הכו אותם בשביל מיליוני התינוקות הלבנים שנרצחים בעקבות ההפלות שנחקקו ואושרו על-ידי יהודים. הכו אותם עבור המיליונים בקרב אנשינו שנאנסים ומותקפים על-ידי בני תערובת. תנו לדם של אויבינו לזרום ברחובות, בנהרות ובשטחים ונשיג את נקמתנו". שמתם לב? מלחמה נגד הציונים כדי לנקום ביהודים. אצל מילר, אלו מילים נרדפות. בפעם הבאה שמישהו יטען שמדובר בהתנגדות לציונות ולמדיניותה של ישראל ולא באנטישמיות, צטטו לו את פרייז'ר גלן מילר. וזה כמובן אחרי שתראו לו, שמשום מה רק הציונים והישראלים זוכים למנה גדושה של גידופים כאשר הם מגנים על עצמם, ורק הם מהווים יעד לדברי נאצה בעשותם מעשים הרבה-הרבה פחות גרועים מאשר למשל ארה"ב. רעל הוא רעל גם כאשר הוא מוגש בבקבוקון מהודר, אנטישמיות היא אנטישמיות גם כאשר היא עטופה בססמאות נעלות.

"אנו חיים תחת כיבוש גזעני ופאשיסטי, אני אומר לך, אם היטלר היה בא, הוא היה לומד מהם את דיכוי האנשים, ולומד מהם את מחנות הריכוז, מחנות ההשמדה ההמונית". סגן מזכ"ל הפתח, ג'יבריל רג'וב, 4.4.14. "כל האסירים הפלשתינים אשר הגנו על האדמה, על הכבוד ועל המולדת הם אסירי חרות, הם שבויי מלחמה. הם אינם פושעים, הם לא יהיו והם מעולם לא היו. ידיהם לא ביצעו אף פשע. הם הגנו על עצמם. הם חלק בלתי נפרד מהתנועה הלאומית הפלשתינית הזו ואחד מיסודותיה האותנטיים". הטלוויזיה הפלשתינית, 28.3.14. "חודש מרס מתכבד בדם הפלשתיני הזה... הם [הישראלים] שוגים באשליות אם הם חושבים כי המו"מ היא הברירה היחידה שלנו. שישמעו אותי הצעירים: אללה כבד אותנו בשהאדה, אללה כיבד אותנו שנהיה חלק משיירת השהידים". יועצו של מחמוד עבאס, סלטאן אבו אל-עינין, 17.3.14. כך מדברת הרשות הפלשתינית הרשמית – לא גורמי אופוזיציה, לא החמאס, לא בעלי טורים. זוהי הסתה יומיומית בלתי פוסקת, תוך הפרה בוטה ומכוונת של ההתחייבות של הפלשתינים עוד בהסכמי אוסלו הזכורים לא לטוב. זה מה שמוביל למעשי רצח, כמו זה של ניצב-משנה ברוך מזרחי. ועם אלו אנחנו אמורים לדבר?

"יש בממשלה כאלה שאין להם רצון לשלום, נפתלי בנט ואורי אריאל רוצים למנוע מאיתנו תהליך, זה יצהר. פורעי יצהר נולדים מתוך אידיאולוגיה, מתוך מציאות בלתי אפשרית. רבני יצהר שמעודדים את ההתנהלות הזאת, הם הרבנים שבחרו את רשימת הבית היהודי או לפחות את חלקה. אני לא רציתי את בנט בממשלה ולמעשה גם ראש הממשלה לא רצה". דבריה של ציפי לבני. כזה שילוב של הסתה שקרית וחוצפה תהומית קשה למצוא אפילו בפוליטיקה. נפתלי בנט ואורי אריאל זהים לפורעים מיצהר?! רבני יצהר בחרו את רשימת הבית היהודי?! לבני – שגנבה מנדטים מהליכוד לקדימה ואחר כך מקדימה לתנועה – היא שתקבע מי יהיה בקואליציה, אחרי שכשלה בניסיון האחד שלה להרכיב ממשלה?! מי שעומדת בראש סיעת טלאים בת שישה מנדטים שלא נבחרה בדרך דמוקרטית כלשהי, תפסול סיעה בת 12 מנדטים שרובה נבחרה בפריימריז ויתרתה בידי אנשי ציבור?! נראה שלגברת הזאת באמת אין שום עכבות. נראה ששרת המשפטים יוצרת מציאות כוזבת כתחליף למציאות האמיתית המתנפצת בפניה.

כבר אמרתי ואומר זאת שוב ושוב: החברה החרדית, ככלל, היא חברה אלימה ובמיוחד בדיבורה. דברי נאצה נשלחים לחלל האוויר בצורה יום-יומית – לא רק כלפי מי שמחוצה לה, אלא גם כלפי פלגים יריבים בתוכה. דומה, שכמו בסיפור יציאת מצרים – יש חרדים הסבורים שכל המרבה בלשון גסה, הרי זה משובח. העובדה שהרב שלום כהן, שחירף וגידף בפרהסיה מאות אלפי יהודים רק משום שאינם חושבים כמותו, הוא כעת המנהיג הרוחני של ש"ס – העובדה הזאת מלמדת המון. עוד נקודה למחשבה: בספרייה שלי יש לא מעט ספרים שנכתבו בידי תלמידי חכמים חרדים. בהחלט יש שם דברים מעניינים וחשובים. מה אין שם? – אף לא אזכור אחד של רבנים שמחוץ למגזר ולפעמים גם שמחוץ למסדר. תתקשו מאוד למצוא אדמו"ר חסידי המצטט את הגאון מווילנא, ותתקשו מאוד למצוא ראש ישיבה ליטאי שיצטט את בעל חידושי הרי"ם מגור. וכמובן שאלו ואלו לא יצטטו את הראי"ה קוק, את הרב יצחק הרצוג או את הרב שלמה גורן. לעומת זאת, בכיפות הסרוגות מרבים להזכיר בכבוד את גדולי התורה החרדים. עוד הבדל מאיר עיניים בין שני הזרמים.

לא חשבתי להתייחס לראיון של הנואף הסדרתי, אבל משפט אחד שלו שתפס כותרות מתאים לנושא הטור השבוע. הכוונה כמובן להאשמתו של גולן, לפיה "התקשורת קרעה אותי ומי שקרע אותי בתקשורת היו יותר אשכנזים מאשר מזרחים". וואלה, צודק. הרי התקשורת האשכנזית קרעה גם את יהורם גאון, והגנה על עמנואל רוזן ושרון גל. מה, לא? אה, נכון, יהורם גאון לא עשה את מה שעשה אייל גולן, ואילו רוזן וגל אכלו מרורים לא פחות מאשר גולן. "הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל", אמר סמואל ג'ונסון. בישראל, העדתיות היא מפלטו של העבריין. וזה לא משנה אם הוא פוליטיקאי (אהרון אבו-חצירא, אריה דרעי, משה קצב) או איש בידור (אייל גולן, משה פרץ, קובי פרץ). מתברר שהמשוואה הזו נכונה גם במהופך: אם מישהו מחפש מפלט בעדתו, תצאו מתוך הנחה שיש שרצים בקופתו.

לפני כשבועיים פרסמנו את הצעתו של שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, לשינוי מקיף בחוק לשון הרע. היא פשוטה מאוד: אם המפרסם יתנצל ויתקן מיד, הוא יחויב בפיצוי כספי קטן. ההצעה הגיונית מאוד ועונה על כל הליקויים שבחוק הנוכחי. מצידו של הנפגע, היא מבטיחה תיקון מיידי ללא צורך במלחמה ממושכת, שתסתיים רק כאשר כולם כבר ישכחו במה מדובר. מצידו של הפוגע, היא מאפשרת בדיקה של הדברים כאשר הם טריים ומסירה סיכון כספי משמעותי. ההצעה הזו טובה לאין שיעור מהצעת החוק להכפלה פי כמה וכמה של סכום הפיצוי ללא הוכחה נזק – הצעה שרק תביא לריבוי תביעות סרק טרדניות וסחטניות, ואשר למרבה המזל לא התקדמה מאז הוגשה. ראוי למשרד המשפטים ולחברי הכנסת לקדם את הצעתו של סולברג, כדי לטפל בצורה נאותה במי שאינם שמים מחסום לפיותיהם ומשתלחים בהשמצות חסרות יסוד.