שיעורי בית

לסכסוך הישראלי פלשתיני יש סיבות עומק וגורמים עכשוויים. בין סיבות העומק נמצאות כמה סיבות דתיות ותרבותיות:

• על-פי האיסלאם, היהדות חדלה להתקיים מאז שבאה הנצרות לעולם, והנצרות חדלה להתקיים מאז שהאיסלאם בא לעולם להחליף את שתיהן. היהדות היא "דין אלבאטל" - הדת הבטלה - ואילו האיסלאם היא "דין אלחק" - דת האמת. לכן על-פי הגישה האיסלאמית, לא יכולה להיות מדינה יהודית. ואילו לפי תפיסתם של היהודים, יהדותם היא דת קיימת, חיה ופעילה שקדמה לאיסלאם כמעט ב-4000 שנה.

• על-פי הגישה הערבית, היהודים אינם עם אלא קהילות השייכות לכל עמי העולם: אתנית, יהודי מפולניה הוא פולני, ודתית הוא בן דת משה, ולכן מקומו במולדתו פולניה. כך גם יהודי ממרוקו: הוא ערבי מרוקני בן דת משה, ולכן מקומו בין אחיו במרוקו. כך, על היהודים בישראל לחזור למדינות שמהן הם או אבותיהם הגיעו. היהדות אינה בסיס אתני, ולכן אין אפוא עם יהודי, ורק הציונות המציאה את העם היהודי. מכאן שאין למדינת העם היהודי זכות קיום, כי אין כזה עם. על-פי גישת היהודים, הם עם שחי בארץ ישראל מאז 1500 שנים לפני הספירה, גלה מישראל לפני 2000 שנה, פוזר בין העמים ושב לארצו, ואילו הפלשתינים הם "עם" שאין עדות לקיומו - לא ספר ולא עיתון - קודם לשנת 1920.

• על-פי הגישה הערבית, היהודים שבאו לארץ ישראל מאירופה אינם צאצאי היהודים שגלו מפלשתין לפני אלפיים שנה, אלא צאצאי הכוזרים שהתייהדו בימי הביניים. לכן אין ולא היה קשר בין היהודים של היום ובין הארץ שפעם אולי היו בה יהודים אחרים. היהודים משוכנעים שהם צאצאיהם של גולי יהודה שהרומאים הגלו במאה הראשונה לספירה, ושל גולים מתקופות אחרות, שנדדו בין העמים ושבו לארצם באישור העותומנים (פתח-תקוה נוסדה ב-1882, תל אביב ב-1909), הבריטים (הצהרת בלפור 1917), חבר הלאומים (ועידת סן רמו 1920) והאו"ם (מאז החלטה 181 בנובמבר 1947).

• על-פי האיסלאם, לכל ארץ יש "כרטיס חד-כיווני" להיכנס לאיסלאם אך לא לצאת ממנו. לכן, פלשתין שנכבשה על-ידי המוסלמים במאה השביעית לספירה היא ארץ איסלאמית מהים עד הירדן לעולמי עד, ולאף אחד בעולם אין זכות לקחת אותה ולהקים בה מדינה שאינה איסלאמית. ישראל, כמו ספרד, איטליה (לגבי סיציליה) ומדינות הבלקן, אינה מקבלת את הגישה האיסלאמית.

• בראייה איסלאמית, שליטה יהודית בירושלים בכלל ובהר-הבית בפרט מהווה סכנה לעצם קיומו של האיסלאם כדת. זאת, משום שהיהודים עלולים לבנות מחדש את בית המקדש (כפי שעשו כבר פעמיים), וכך תחזור היהדות להיות דת חיה, ומה יהיה אז גורלו של האיסלאם שבא לעולם כדי להחליף את היהדות (והנצרות)? זוהי הסיבה ששליטה יהודית בירושלים מהווה איום תיאולוגי על האיסלאם. ואילו על-פי הגישה היהודית, כמו שליהודים אין טענה לגבי מכה ומדינה, כך למוסלמים אין ולא יכולה להיות שום טענה לגבי ירושלים, בירת העם היהודי מזה 3000 שנה.

• על-פי הגישה הערבית, הסכמה לקיומה של מדינת ישראל תהיה הכרה מצד הערבים בכשלונם לחסל אותה מאז 1948, ותגרום להם בושה. הם מעדיפים מצב מלחמה (גם אם לא מלחמה פתוחה) על מצב של בושה. ישראל מטילה על הערבים את האחריות למלחמות מאז 1948, ואם הן גרמו להם בושה, שיטפלו בבעיותיהם הנפשיות בעצמם.

• הערבים עומדים על חזרת פליטים המונית לתוך ישראל כדי לחסל אותה באמצעות הדמוגרפיה. ישראל מתעקשת על פתרון בעיית הפליטים במדינות ערב האחראיות להיווצרותה בשל פלישתן הבלתי חוקית לישראל ב-16 במאי 1948.

• לאף אחד בעולם - כולל ברק אובמה וג'ון קרי - אין דרך להבטיח לישראל שמדינה פלשתינית, אם תקום ביהודה ושומרון, לא תהפוך למדינת חמאס - בבחירות כפי שקרה בינואר 2006, או בהשתלטות אלימה כפי שקרה בעזה ביוני 2007. לכן, ישראל דורשת אמצעי ביטחון, בעוד שהערבים אינם מסוגלים להסכים להם.

• לאמיתו של דבר, אין הפלשתינים רוצים באמת להקים מדינה, כי ברגע שזו תקום, יחדל העולם להזרים להם מיליארדים בכל שנה וידרוש מהם להתפרנס בעצמם כמו כל מדינה אחרת. הם אינם מסוגלים לוותר על התרומות, לאחר שהתמכרו להן ולאחר שהן ממלאות את חשבונות הבנק הממוספרים בשוויץ והשייכים לבכירי הרשות. הם ידאגו להתמיד להיות "מדינה בדרך", כדי שאירופה וארה"ב יוסיפו לנפח את חשבונות הבנק שלהם באמצעות התרומות. כל שהפלשתינים מבקשים הוא להאשים את ישראל על-מנת שהעולם ימשיך לראות בהם נתונים "תחת כיבוש" וירחם עליהם במיליארדי דולרים מדי שנה.

• הפלשתינים מתרגזים מהבנייה בהתנחלויות, אבל מעלימים את העובדה שעל-פי גישת התקשורת הרשמית של הרשות הפלשתינית, גם תל אביב היא התנחלות, בהיותה חלק בלתי נפרד מפלשתין. ישראל מצידה טוענת שהיא יכולה להזיז התנחלויות אם יהיה צורך בכך, וכבר עשתה זאת בעבר ברצועת עזה ובשומרון, ולכן התנחלויות אינן מכשול לשלום.

• הפלשתינים מנסים להשתלט על המיעוט הערבי בישראל באמצעות יצירת קשר בין המשא-ומתן עם ישראל ובין שחרור רוצחים מבין אזרחי ישראל הערביים. ישראל מתנגדת ליצירת הקשר הזה היות שהוא פוגע בריבונותה.

• הפלשתינים מנצלים היטב את חילוקי הדעות שיש בציבור בישראל, לאחר שגילו שיש ישראלים המוכנים להקים מדינה פלשתינית מעבר לקו הירוק, אף על-פי שזו עלולה להפוך למדינת טרור חמאסי נוספת שתל אביב ומרבית ערי מישור החוף יהיו בטווח טיליה. ישראל, מנגד, מהססת להתקדם במו"מ עם אש"ף בגלל הפילוג עם חמאס, שכן אין לישראל שום ערבות שחמאס יכבד הסכם עם אש"ף ולא ימשיך את הג'יהאד נגד ישראל לאחר שזו תשלם לאש"ף את "מחיר השלום".

• ישראל חוששת מאי-היציבות בחזיתה המזרחית, ולכן היא דורשת שתהיה לה נוכחות צבאית בעמק הירדן. הפלשתינים מתנגדים, כי בראייתם ישראל יכולה ללכת לעזאזל.

• ישראלים רבים תוהים מדוע ירדן לא הקימה מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון עם ירושלים המזרחית בירתה, במהלך 7000 הימים שבהם היו "הגדה המערבית" וירושלים תחת כיבושה, ומדוע ירדן דורשת עתה מישראל להקים מדינה כזו בשטח זה, לאחר שנמנעה מלעשות את זה בדיוק.

יש ודאי סיבות נוספות להעדר יכולת להגיע להסדר כולל בין ישראל והפלשתינים בעת הזו, וחבל שקרי ואובמה לא הכינו שיעורי בית לפני שהחליטו להטיל את כל כובד משקלם לעניין מסובך זה. הפלשתינים אינם רוצים באמת להקים מדינה. כל שהם מבקשים הוא להאשים את ישראל, על-מנת שהעולם ימשיך לראות בהם נתונים "תחת כיבוש" וירחם עליהם במיליארדי דולרים מדי שנה