"אופטימי" - האוטוביוגרפיה המרתקת של
אורי אבנרי, שיצאה בימים אלה לאור, מעידה אולי יותר מכל כי גם בעשור התשיעי לחייו לא קהו עדיין חושיו השנונים של מי שקנה את עולמו כאורים ותומים של עיתונאי ישראל.
ה"קוריקולום ויטה" של אורי אבנרי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בספר זיכרונותיו החדש (בהוצאת "ידיעות ספרים"), שזור עמוק בדברי ימיה של המדינה ובדילמות הקשות שבפניהן היא ניצבה בעבר ועדיין ניצבת כיום.
לא בכדי נושאת האוטוביוגרפיה שלו את השם "אופטימי", באשר הוא מעיד על עצמו שניחן בתכונה הזאת עוד משחר נעוריו, והיא גם זו שדחפה אותו קדימה לכל אורך חייו. ואכן, בכל עמודי הספר עב הכרס שלו, ניכר היטב שהאופטימיות עוברת בהם כחוט השני, אם כלוחם בשועלי שמשון" - יחידת הקומנדו הראשונה של צה"ל - אם כעורך השבועון המיתולוגי "העולם הזה"; ואם כפעיל בזירה הפוליטית.
תרומה ייחודית מסתבר שאורי אבנרי היה מעורב כמעט בכל האירועים הגדולים שעיצבו ושעדיין מעצבים את פני המדינה - אם כמשקיף מקרוב, או כשותף פעיל, ואם כמחולל של חלק מהם. תרומתו לעיתונות היא ייחודית, כמי שטבע סגנון-כתיבה חדשני, בלתי-מפלגתי, תמציתי ושוטף, ששימש מודל לחיקוי - אך גם בלתי מוצלח בלשון המעטה - מצד עיתונים לא מעטים אחרים.
ביציר-כפיו העיתונאי של אורי אבנרי סוקרו, למעשה, כל גווני החיים במדינה: מפוליטיקה ועד לכלכלה; מספרות ואמנות ועד לרכילות; ומפרשיות עלומות ועד לתמונות עירום, שכמותן לא הופיעו קודם לכן בשום עיתון ישראלי.
בצד ייחודו כעורך, כפרשן, וכמדריכם של עיתונאים רבים החבים לו את מקצועם, התבלט אורי אבנרי גם בפעילותו הפוליטית הייחודית, אם כחבר כנסת למען המרחב השמי, ואם במאמציו הבלתי-נלאים להקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל. גם עכשיו, בעשור התשיעי, הוא איננו מרים את ידיו, ובימים אלה הוא עמל על חלקם השני של זיכרונותיו, שיוקדשו ברובם לפעילותו למען השגת השלום עם הערבים, שהוא מאמין כי יבוא.
