פסק דינו של השופט
אמנון כהן, כנגד "עשרת בני המן" מה"רבנות הראשית", מחייב מחשבה כפולה ומכופלת בנוגע לעיוות היהדות ולאישור השחיתות ב"רבנות הראשית" ע"י גורמים ממסדיים שחלקם עוטים על עצמם שלמת "מלחמה בכפייה הדתית" ועוד מיני סיסמאות נבובות וחסרות מעש.
הפקידים הבכירים של ה"רבנות הראשית" נתפסו כשהם מנפיקים "תעודות רב" לכאלה שלא רק שלא ידעו דבר ביהדות אלא שלא קיימו מצוות. למי שאינו יודע הרי שסמיכת רב אינה יכולה להינתן למי שאינו שומר שבת גם אם הוא גאון, ואילו מי שקיבל סמיכה כזו ונתפס שאינו דתי הרי שהסמיכה אמורה להילקח ממנו לאלתר.
והנה כאן עמדו פקידי ה"רבנות הראשית" והעניקו לכל דכפין סמיכות כאלה! ומעל כולם עמד ה"רב הראשי" (הרב אליהו בקשי - דורון) וניצח על השחיתות הזו ולצידו סייעו בידו שלושה "רבני ערים" (שמואל אליהו - צפת, יהודה דרעי - באר שבע ושאר ישוב הכהן - חיפה) ורב שכונה בכיר מי"ם (דוד יוסף) שהפך לימים לחבר "מועצת חכמי התורה" של ש"ס!
ישנן כאן הרבה, הרבה שאלות מטרידות אך תחילה להארת התמונה. תארו לעצמכם שבאוניברסיטת ת"א היה נתפס נשיא האוניברסיטה בהנפקת אלפי תעודות ב"א במשך מספר שנים לא מבוטל, ולצידו היו נתפסים לפחות עוד עשרה מרצים בכירים. האם פעילות האוניברסיטה הייתה ממשיכה הלאה מבלי לעצור את המשך תוכניותיה האקדמיות?
ברור שלא. לבטח הוא, שעם היוודע הפרשייה מיד היו מודחים כל החשודים, ואם היו ביניהם עו"דים הרי שמיד הייתה נשללת זכותם לייצג משפטית. אפילו ברומניה, "רפובליקת בבנות" מזרח אירופית, נערך סדר חדש וטיהור לשמו כשמקרה כזה קרה לפני מספר שנים.
אבל כשכל זאת התגלה ב"רבנות הראשית" הכל המשיך שם כלא היה. יצחק אוחנה, אחד האשמים העיקרים, היה בשעת המעשים הללו עוזרו של הרב ה"מכשיר" ששמו בקשי - דורון, ובשעה שנתפס היה עוזרו של הרב ישראל מאיר לאו, "רבה של ת"א" (שהיה בזמן המעללים אף הוא "רב ראשי"...), והמשיך לכהן עד לפסק הדין ממש. איש לא חשב להדיח אותו מתפקידו הבכיר ת"א, כולל
הרב לאו עצמו.
במדינה שבכל יום מתעמרים בדת היהודית וגוזרים נגדה גזירות הרי שאיש לא קם לתבוע לערוך סדר באותה "רבנות" עבריינית. יתרה מכך, גם אח"כ המשיכו הזליגות מדרך הישר בכל אותן הענקות "סמיכות" ללא בחינות ע"י ה"רבנים הראשיים" לכאלה שאף הורשעו במשפט, כאריה כהן למשל (סגן ראש עיריית ראשל"צ), אך בכל זאת
מבקר המדינה, וועדות הכנסת וכל אלה שמרימים את דגל המלחמה ב"שחיתות הדתית" עברו לדום - שתיקה.
מנגד, גם ביהדות החרדית איש לא פצה פה ולא צפצף כשחלק גדול מהציבור בישראל מזהה את החרדים עם ה"רבנות הראשית", שהיא בכלל ציונית. השופט אמנון כהן חשף את בורותם של מקבלי התעודות אבל זהו רק קצה הקרחון. אם באירופה של הימים שלפני השואה או בארצות המזרח שלפני הקמת המדינה היה איזשהו רב מסמיך, ויהיה זה הרב הגדול ביותר, "רק" מאות של ארכיפרחים לא דתיים לרבנות, הרי שאותו רב היה מנודה לכל ימי חייו וגם תשובה מלב לא הייתה מחזירה אותו לכס הרבנות משום הספק העתידי.
לא מכבר הודח שוחט בשם אהרון מרדכי רבינוביץ מי"ם מהיותו שוחט רק משום שביקש שוחד מיבואן (ה"רבנות הראשית" היא זו שתבעה אותו לדין...), ואילו כאן מדובר באלפי זיופי "סמיכות" ע"י שורה של "רבני ערים" ו"רב ראשי" אחד ומאף אחד מהם לא נשללה סמיכתו! על-פי דת אש למו וההלכה הצרופה הרי שאם הרבנים אליהו בקשי - דורון, שאר ישוב הכהן, יהודה דרעי, דוד יוסף ושמואל אליהו היו נתפסים בימים קודמים למדינה בקהילות ישראל בעולם, בקלקלה זהה, הם היו מאבדים את סמיכתם לעד וספק אם הם היו יכולים לשמש אפילו כעדים נאמנים בחופה או בביה"ד רבני אמיתי.
אבל בימים שהאמת נעדרת והעסקנות החרדית מחוברת ל"רבנות הראשית" הרי שגם קולם של ה"גדולים" נדם. ובכלל, צריך לחזור על שאלתו של השופט אמנון כהן ביחס לכך שמוזר הוא ששמו של "רב המשטרה" (שגם שוטרים היו ממקבלי ה"סמיכות" הללו...) נעדר מרשימת הנאשמים. ואני שואל מדוע דוד יוסף, יהודה דרעי, שאר ישוב הכהן ושמואל אליהו לא עמדו לדין?
אין ספק שהממסד הישראלי, מהימין ועד השמאל, מעוניין להעלים עיניים מהשחיתות של ה"רבנים" הללו כדי שמאבקו להחלשת הדת ימשך באמצעות אותה "רבנות ראשית" מושחתת וקלה מבחינה דתית. כפי שאנשי השמאל היו מוכנים להעלים עיניהם משחיתותה של משפחת שרון ושל אהןד אולמרט, רק בעבור מעברם של הללו מהימין לשמאל, כך מוכנים בעבר היו אנשי "שינוי" וכיום אנשי "יש עתיד" ומר"צ להעלים עיניהם מהשחיתות של ה"רבנות הראשית" (ושל שני "רבנים ראשיים" - בקשי דורון ומצגר בראשה) רק כדי שהם יוכלו באמצעות אותם מושחתים לכרסם בדת היהודית כמו "להקל" ב"גיורים" הפיקטיביים, לשנות את מערכת הכשרות לקלה יותר ול"יצר" "רבנים" שיהיו קלים מנוצות.
לא פלא הוא שפרשיות כמו "גיורים" מסיביים מדי מצד הרב שלמה עמר עם הרב פנחס אלטאויז (רב שכונה בחולון וה"רב של חבר העמים" בחב"ד...) ברחבי גרמניה, שוויץ וצרפת לא נבדקים מהצד הפיננסי. אי-לכך לא פלא הוא שפרשיותיו של הרב מאיר
ישראל לאו עם הדוגמנית חנית בנקובסקי והאסטרולוגית טלילה סטן הונחו בקרן זוית ולא פלא הוא שגם אחרי תפיסתם של הרבנים בקשי דורון ומצגר בפרשיות שחיתות חמורות עדיין איש לא סגר את ה"רבנות הראשית", או לפחות לא התחילו חקירות מסיביות בעניינה. לשלטון החילוני נוח ביותר להמשיך להכתיר פקידים ממוצעים בתור "רב" ואף להעניק להם היתר "להסמיך" אחרים גם במחיר שוחד, ושהעיקר שלא תחזור עטרת הרבנות התורתית ליושנה.
רשימה ארוכה של ח"כים ואישי ציבור יודעו מקרוב על מה שמתרחש בין כתלי ה"רבנות הראשית" אבל מסיבות "נעלמות" או כדלהלן הם העדיפו שהשחיתות הזו תמשיך וה"רבנות" המושחתת הזו לא תתפרק ואף לא תעבור חקירות מסיביות. כבר במחצית הראשונה של תחילת שנות האלפיים יודעו ח"כי (ולימים שרי) "שינוי" -
אברהם פורז ויוסי פריצקי, בנדון אך לא פעלו הלאה.
פריצקי ניסה להתחיל אך אז רב עם חברו לשעבר פורז וקיבל ייעוץ פרסומי מדודי זילברשלג שהיה גם הפרסומאי של ה"רבנות הראשית" וכך ירד פריצקי מחקירתו. גם ח"כי מר"צ -
אילן גילאון, זהבה גלאון וניצן הורביץ, יודעו על העלילות ב"רבנות הראשית" ועל מעלליו הפליליים של מצגר אך גילאון למשל פלט כי "אינני מתנגד לגיורים של מצגר גם אם יש בהם בעיות פליליות כי בסופו של דבר הם נוחים לי". גם ח"כ
אלעזר שטרן מ"התנועה" מעדיף להתעלם מהבעיות האמיתיות של ה"רבנות הראשית" שהועברו אליו וזאת כדי להסתייע במנגנון שלה לאכוף חוקים שישנו את עקרונות הדת, גם כשהמחיר הוא בהמשך קיום השחיתות ב"רבנות הראשית".
בשנה האחרונה הונחה הבעיה על שולחן פקידי מבקר המדינה שגילו בתחילה עניין אך עד מהרה הם נסוגו גם לאחר שהונחו לפניהם ראיות פליליות ממש, ובהן דיין שסוחר ב"גיורים" תמורת שלמונים והוא בנו של רב ממלכתי בכיר ביותר. גם סגן שר הדתות, אליהו בן דהן, ואנשי משרדו פוחדים להיכנס לנושא ולא מעט משום שהדברים עלולים לחשוף גם שחיתויות בבתי הדין הרבניים, שם שימש בעבר הלא רחוק בן דהן עצמו כמזכירם. הרשימה עוד ארוכה באלה שנלחמים נגד השחיתות אך מגנים עלייה כשהיא מתגלה ב"רבנות הראשית", אך קצרה היריעה מלפרטם. המערכה הבאה בעניין השחיתות ב"רבנות הראשית" תתחיל במשפטו של הרב
יונה מצגר ושם עוד יתגלו דברים שגם בסדום ועמורה ספק אם היו קיימים.
