האיחוד הצפוי בין מפלגות אש"ף-פתח לחמאס מעלה תהיות רבות בנוגע לתהליך השלום המקרטע. מצד אחד טוענים אנשי הרשות, כי איחוד זה (בתנאי שהוא יקרה), עשוי לקדם בעתיד הסכם שלום עם כל הפלגים הפלשתינים, ואילו מצד שני ההחלטה של הקבינט המדיני-ביטחוני להשעות את השיחות הינה נכונה מאחר שצריך לבדוק את הדברים לעומקם.
<נU>
ניתן לראות עניין בשתי נקודות מרכזיות:
הנקודה הראשונה הינה בכך שהיה ואיחוד זה מתקיים הלכה למעשה, מדובר בסטירת לחי לאיחוד האירופי אשר משלם שבעה מיליון אירו לתחזוק הרשות מאז שנת 1994 ללא פיקוח או תנאים מקדימים (דבר אשר מוביל לכך שהאיחוד האירופי חוקק לפני כשלושה שבועות, הצעת חוק לפיה מעתה יהיו תנאים מקדימים לקבלת הכסף).
מדובר בסתירת לחי למשטרים הערביים כגון: מצרים, ירדן, ערב-הסעודית אשר רואים באיסלאם הקיצוני איום קיומי. כלומר: והיה אם האיחוד האירופי וארצות-הברית יפסיקו לסייע לרשות באופן כלכלי, המדינות הערביות לא ינקפו אצבע למען ארגוני טרור אשר עשויים לסכן את שלומם ביום מן הימים. וזוהי סטירת לחי לתעשיית השלום המשגשגת שמיום ליום מוכח כי אין לצדדים אינטרס להגיע אליו ברגעים אלו ממש.
הנקודה השנייה הינה בכך שאבו-מאזן בהקשחת תנאיו, מנע מנתניהו לעשות טעות גדולה הכוללת שחרור מסיבי של אסירים, הקפאת בנייה בהתנחלויות תמורת המשך שיחות סרק שבו כמעט ולא נשמעה העמדה הישראלית באף אחת מן הסוגיות המהותיות לקיומו של המשא-ומתן. כך או כך, הגיע הזמן שהשיחות יתפוצצו, כי להן מטרה או תכלית משותפת, אם האיחוד בין פתח לחמאס יהווה את סיום המלודרמה סוחטת הדמעות דיינו.