מי שינסה לאפיין את דמותו הציבורית של הנישום הישראלי, יעלה בוודאי ממצאים מובהקים, לפיהם מדובר כביכול במניפולטור מדופלם או במתכנן מס בלתי נלאה (שלא לדבר על מעלים מס סדרתי). רק אלו שמצויים היטב בנבכי חוקי המס ומודעים לכוחה האימתני של המערכת, יכולים להעיד על כך שהמציאות שונה בתכלית, ובדרך כלל הנישום הישראלי משלים עם הגזירות הרבות הנוחתות עליו מבלי שקולו נשמע. מספר דוגמאות, שאינן ממצות, לאפקט הנ"ל: - מדינת ישראל היא אלופת העולם הבלתי-מעורערת בניכוי מס במקור. בדרך זו גובה המדינה מתושביה סכומים נכבדים, עם ובלי הצדקה, ואחוז מבוטל מן הכספים הללו אינו מוחזר לנישומים.
- בדרך כלל, מי ששילם מס ביתר (תופעה נפוצה ביותר, לאחר הרפורמות בשוק ההון) נאלץ לפנות למומחה מס ולהגיש דוחות שנתיים על הכנסותיו, לפני שיזכה לקבל בחזרה את כספו.
- חוקי המס משופעים בהוראות "אנטי-תכנוניות", לרבות עיצומים אוטומטיים שונים. הוראות אלו גורמות לא אחת להטלת מס שרירותית ובלתי מוצדקת.
- עוסק מנוע מניכוי מס תשומות אם קנה דירה המשמשת אותו בעת ובעונה אחת לעסקו וגם למגוריו.
- עוסק מנוע, בדרך כלל, מניכוי מס תשומות בשל רכישתו (או ייבואו) של רכב "פרטי" (כולל רכב מסחרי אחוד ורכב מסחרי בלתי אחוד, שמשקלם הכולל עד 3.5 טון), גם השימוש ברכב הוא עסקי לחלוטין.
- נישום שהשכיל להפיק רווחים בעסקת אקראי שטיבה מסחרי - חייב בתשלום מס מלא. לעומת זאת, חברו שהפסיד בעסקה שכזו רשאי לכל היותר לקזז את הפסדיו כנגד הכנסה מאותו מקור בלבד.
- אין קיזוז הפסדים אחרונית ואין תשלום מס הכנסה "שלילי" (בשל שווי המס הגלום בהפסד). כתוצאה מכך, המדינה היא היורשת בפועל של בעלי ההפסדים הבלתי-מנוצלים שהלכו לעולמם.
- לפקיד השומה ולמנהלי מע"מ ומיסוי מקרקעין יש רשות לתקוף כל תכנון מס, חוקי ככל שיהיה, אם הם סבורים שמדובר בהפחתת מס "בלתי נאותה" (מונח סובייקטיבי ועמום כשלעצמו).
- מעבר לכל אלו, ובהתאם לשורה של פסקי דין (למשל: עניין הידרולה, ע"א 6726/05), בהתנגשות אפשרית בין "שומת אמת" לבין "תקנת הציבור", ידה של האחרונה על העליונה. לפי פקודת מס הכנסה, לא יותר ניכוי - בקביעת הכנסתו החייבת של אדם - בשל "תשלומים, בין שניתנו בכסף ובין שניתנו בשווה כסף, שיש יסוד סביר להניח שנתינתם מהווה עבירה לפי כל דין" (הניסוח הפתלתל הוא נושא לרשימה אחרת). עולה מכך, כי פקיד השומה רשאי שלא להתיר לנישום ניכוי הוצאות - אף הם הוצאו אך ורק לצורך ייצור הכנסה חייבת במס - אם לדעתו התנהלותו של הנישום מנוגדת לתקנת הציבור.
על-רקע הדברים הללו, היה ראוי להעניק את פרס ישראל ביום העצמאות הקרוב בראש ובראשונה לנישום הישראלי המצוי, שמקבל על עצמו בהכנעה יתרה גזירות מס לרוב וכמעט שאינו נוהג להתקומם ולהשמיע את קולו.
|