מה צריכה להיות המדיניות הישראלית, על-רקע "הפיוס" בין חמאס לרשות הפלשתינית? נקודת המוצא היא החלטת הממשלה, פה אחד, להשהות את המשא-ומתן עם הפלשתינים ולנקוט לפי שעה בסנקציות כלכליות, תחת הסיסמה "אבו מאזן צריך לבחור בין החמאס או השלום עם ישראל". ובכן, לדעתי המדיניות צריכה להתבסס על 4 מרכיבים (לא כולל המרכיב של המו"מ והמשכו):
- להוריד את גובה הלהבות. זה אומר, למשל, להימנע מהצהרות שרים מזיקות, לשמור על התיאום הביטחוני עם הרשות הפלשתינית, לא להקפיא העברת כספים לרשות ולא להקפיא מיזמים כלכליים.
- להימנע מצעדים חד-צדדיים הפוגעים ברעיון של שתי מדינות. כלומר, להימנע מבניה מחוץ להתנחלויות, לא לצאת ברעיונות לסיפוח גושי ההתנחלויות למדינת ישראל. אני רואה בזה מרכיב חיוני מול הקהילה הבינלאומית, ובראש ובראשונה מול האיחוד האירופי.
- יד תקיפה מיידית מול טרור. מכיוון שאני צופה הגברה ניכרת של "ההתנגדות העממית" שתהיה מלווה בפעילות טרור כזה או אחר, אסור לחכות ולראות (כמו שהיה בעבר) כיצד הדברים יתפתחו. יש להזהיר מראש שישראל תגיב בחומרה יתרה על כל מעשה טרור, ולממש מידית את האזהרות במידה ויהיה צורך בכך. אסור לתת בשום אופן שניצוצות של אלימות פלשתינית יהפכו ללהבה. יפי הנפש יזדעקו, וארגוני ה"זכויות" יצווחו על "היעדר פרופורציה" - אז יבושם להם.
- להימנע מחיכוך מיותר עם ארה"ב. לעשות את המרב על-מנת לשמור על הרצון הטוב האמריקני. יש לממשל מספיק צרות עכשיו בעולם שלנו, ולא רצוי לתת לו סיבות לשפוך את זעמו עלינו. אנחנו נזדקק לאמריקנים בזירה הבינלאומית ומוסדותיה מול החלטות אפשריות רעות לישראל, וצריך שיהיה לנו עניין מיוחד בכך שהאמריקנים "לא יעזבו את המגרש".
ועכשיו לתחום המשא-ומתן, והצד ההסברתי הכרוך בו. ראשית לנקודה מהותית. אני קורא ושומע שישנם כאלו המאמינים ומקווים שהחמאס ישתנה, יתרכך ויהפוך למתון בעמדותיו, ו"אז יבוא שלום", כדברים של יו"ר מפלגת מרץ. הלוואי, אבל להערכתי הסיכוי שחמאס ישנה את דרכו המדינית והאידיאולוגית הוא נמוך שבנמוכים. מדוע? כי הוא חוזר ואומר זאת; כי זאת מהותו, ואיני מכיר שום תנועה איסלאמית בעולם ששינתה עורה, גם אם מצבה היה גרוע שבגרועים. אנשי שמאל קיצונים, כמו אנשי ימין קיצונים, צריכים להבין זאת, אם כי נוכחתי שעיתון
הארץ לא מבין זאת. אכן נמרים לא מחליפים חברבורות. ובכלל, הסיכון שארגון פת"ח יהפך להרבה יותר רדיקלי ממה שהוא כיום, גדול בהרבה מהסיכוי שהחמאס יתמתן. ומול כל זאת, צריך להיות ער לסיכון שהחמאס (הלא משתנה), יזכה בחסות "הפיוס" ללגיטימציה בין לאומית בדלת האחורית. לכן, עלינו לאמץ גישה חיובית, עניינית כמו הסברתית, האומרת כך: אם החמאס יצהיר (למשל במפגש בין אבו עבאס להניה) כי הוא מכיר בישראל, יפסיק את הטרור, מקבל את כל ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאש"פ, ויכונן תאום ביטחוני עם ישראל כנהוג עם הרשות הפלשתינית - ישראל תשמח לקדם במרץ את המשא-ומתן, בו יטלו חלק גם נציגי אש"פ.
ישנה אימרה אמריקנית ידועה, שחבל שאנו לא מרבים לנהוג לפיה מול הפלשתינים, האומרת: SMOKE THEM OUT. היא לקוחה מעולם הציד בו הציידים מוציאים את החיות המתחבאות ממאורותיהן בעזרת עשן. כלומר, בואו לעזאזל ונחשוף אותם. אחרים יגידו: בואו נעמיד אותם במבחן.
אהוד ברק עשה משהו דומה בקמפ-דיוויד לערפאת לפני כ-14 שנים, ומאז לא סלח לו השמאל! כך גם יהיה אם החמס ייחשף ועמו מחמוד עבאס?
