ה"פאניקה" סביב הפיוס הפלשתיני מעוררת בי גיחוך. אין לי ספק שהתקשורת הישראלית משתתפת בארגון ה"פאניקה" המלאכותית הזו, וב"פקודת" השלטון המרכזי בישראל. אם באמת פנייה של ה
ממשלה הזו, הלאומנית ביותר בתולדות המדינה, היו באמת מועדים לשלום, הרי שעם הישמע הפיוס הזה היו ראשייה נוקטים בטאקטיקה הסברתית אחרת ומקדמים את הפיוס הזה בהצהרת שמחה תוך ההתניה שהחמאס יתחייב להיות חלק מהסכמי השלום העתידיים. אבל בדיוק מזה מפחדת ממשלת נתניהו-ליברמן-בנט: מממשלה פלשתינית יציבה ומבוססת שתייצג את כל הרחוב הפלשתיני ולא רק קצת יותר ממחציתו. ממשלה כזו, שתהיה מוכנה להכיר בישראל ושתבקש רק את מה שנכבש בשנת 1967, תוכיח כי כל הפלשתינים מאוחדים נגד המשך מרחץ הדמים. ממשלה כזו תעקור את הטיעונים הלאומניים של בנט ודומיו כי "אין עם מי לעשות שלום". ממשלה כזו תוכיח כי אין לפחד מכך שלאחר הסכם איתה כמעט חצי מהעם הפלשתיני יטען כי אבו מאזן אינו מיצגו. וממשלה כזו תחייב את נתניהו וחבריו הניצים לסגת משטחי הכיבוש ובאמת להקים מדינה פלשתינית. אז באמת למה שממשלת נתניהו תשמח על הפיוס הפלשתיני?! והרי כשאין פיוס תמיד אפשר להמשיך לטעון כי אש"ף אינו מייצג את כל העם הפלשתיני, ובכך לחסוך מלהקים באמת מדינה פלשתינית ולהוריד התנחלויות.
לא סוד הוא שהמבוי הסתום העיקרי הייתה דרישתו של נתניהו מהפלשתינים, להכיר בישראל כ"מדינה יהודית". זו הרי הכרה חסרת משמעות, שהרי את אופייה של ישראל יקבעו אזרחיה ומי יודע אם בעתיד לא יהיו אלה דווקא הסלאבים של ליברמן שיחתרו ל"מדינת כל אזרחיה". נתניהו-ליברמן-בנט פשוט חיפשו תרוץ לסתום את המו"מ, בדיוק כמו שנתניהו מעולם לא התכוון להשאיר
מתנחלים בפלשתין העתידית אך קיווה שהפלשתינים יתנגדו לכך ואז ייסתם המו"מ, ורק בנט קלקל לו את ההצגה. ובכלל, פר' בן ציון נתניהו המנוח כבר אמר לפני שנים כי בנו בנימין מציע לפלשתינים בדיוק את מה שהם לא יסכימו לו. ובכלל, מי הסמיך את נתניהו, שמתפאר בהתבוללות בנו ושהוא עצמו התבולל בעבר ב"גרת חלומות", לטעון ולדבר על "מדינה יהודית"?!
תירוץ לימין וכאן נכנסות המפלגות החרדיות היושבות בפרלמנט הישראלי. הללו - על-אף שאינן סמוכות עוד על שולחן לחם העצבים של איזבל, כאילו מקבלות בשיויון נפש את ההצהרות הלאומניות של הימין הציוני הפרו-אוונגליסטי והאנטי דתי, בדבר התנאת השלום בהסכמה שהפלשתינים יכירו בה כ"מדינה יהודית". עוד כמה מכות - באויר, ביבשה ובים, צריכים היהודים החרדים לעבור כדי להבין שה"יהדות" של הימין והשמאל הציוני איננה היהדות שקיבלנו בהר סיני? אם באמת יסכימו הפלשתינים מאונס, להגדיר את המדינה הזו כ"יהודית" הרי שהיהדות החרדית תחטוף עוד מכה קשה. ה"יהדות" שתוכר היא זו של הכופרים . הפסח שיוכר יהיה זה של טיולים ושל חמץ ולא של אלה שיצאו ממצרים. החנוכה שיוכר יהיה משחקה של מכבי ת"א עם פאנתינאיקוס אתונה ולא מלחמתם של המכבים בספורט היווני. הסוכות שיוכר יהיה החג שבו מדליקים "מנגלים" ולא בונים סוכה וה"יהדות" הזו תכלול את המשך "גיורם" של "גרי החלומות" דרך הצבא ובאישור הפרלמנט. האם אין מצווה למנוע ממי שמתפאר בהתבוללות בנו, את המשך הצגתו כ"נציג של אלף דורות"? בטח שיש, אבל אצל שלושת הכנופיות החרדיות פני הדור מזמן הפכו לפני הכלב המסוכן ביותר.
פרשת ה"מדינה היהודית" באה לשמש תירוץ לימין האנטי דתי לא התקדם בתהליך השלום ומנגד לנסות לזרוע פירוד אפשרי בין הפלשתינים מהשטחים לערבי המדינה. אם באמת עניין ציויון ה"מדינה היהודית" הוא כל כך חשוב למדינת ישראל בהסכמי השלום שלה, אזי, מדוע מנחם בגין לא העלה זאת בהסכם עם מצרים ואח"כ עם לבנון? ומדוע
יצחק רבין לא העלה זאת בהסכם השלום עם ירדן? ומנגד, ה"מדינה היהודית" של נתניהו-בנט-ליברמן, ובמיוחד לבני ולפיד, באה להמשיך לנסות למחוק את היהדות כדת אמיתית ולזרוע במקומה את הרפורמה המתבוללת כ"יהדות".
והנה גם הרוויזיוניסטית מה"מוסד" - שהפכה לפתע פתאום ל"אשת שלום", מזדעזעת עד עמקי נשמתה מהפיוס עם החמאס. אותה
ציפי לבני שטוענת כי יש לשלב ידיים עם אש"ף ולשכוח את משקעי העבר ואת הדם שנשפך היא לפתע עומדת על רגליה האחוריות נגד ה"חמאס הטרוריסטי"! לא בעיית ה"ביטחון" היא זו המעסיקה את לבני אלא עצם היותו של החמאס ארגון מוסלמי דתי שימשיך את האיסלאמיזציה במזה"ת במקום הדת החילונית והתועבות שהיא וחבריה רוצים להשליטם ב"מזרח התיכון החדש" שלהם. עבור לבני ולפיד עדיף מזרח תיכון חילוני עם דם מאשר מזרח תיכון דתי (משני העמים) עם שלום.
אינני נביא ולא בן נביא אבל בסוף אוקטובר 2013, כשהתהליך הזה החל, נשאלתי האם הוא יצליח ועניתי בשלילה מוחלטת. כי ממשלת החתול הלאומנית של נתניהו-ליברמן-בנט לא תסכים מעולם לשמור באמת על חלב השלום.