מה שהשמאל לא מבין

אחת המליצות הקבועות בעיתוני שמאל כמו הארץ היא האזהרה, כל "יום שואה", מפני גופי ימין קיצוני באירופה, בבחינת תנועות נאציות בפוטנציה, שחובה לאיינם לפני שיתפסו כוח. נשיא המדינה שמעון פרס הדגיש כיוון זה בנאומו בעצרת ערב יום השואה: "אין להעלים עין מעלייתן של מפלגות ימין קיצוניות בעלות גוון ניאו-נאצי המהוות סכנה לכל אדם". מחרה אחריהם, ומהדר בטפשות אתר ויינט שלא מספיק לו הרמז והופך את הכותרת לאמירה כללית ל"אזהרה מפני ימין קיצוני", כדי שנעביר את הקו האהוב כל כך על הסמול, בין נערי הגבעות, בבחינת לאומנות יהודית, לצמיחת הנאציזם. מלבד הרשעות והמופרכות שבטיעון, ההופך כל פרחחות לאומנית לנורא שבכל פשעי האנושות, יש קו אחד מוטעה, שהשמאל באמת ובתמים איננו מבין. כאשר העם היהודי היה בגולה, מפורד ומפוזר בכין העמים, האויב שלו הוא הלאומנות המוגזמת, הרואה את חזות הכל בעם, והידיד שלו הוא הליברל וההומניסט, הבז ללאום, ורואה את האינדיבידואל, את האדם. וזה משתנה במעבר העם היהודי למולדתו.

מה יהרוג את העם היהודי

לפני שאתה מחויב לעקרון המפשט, אתה מחויב לזהות. למי שאתה. כאשר העם היהודי חוזר לארץ ישראל, לבנות את הלאום שלו, ונזקק לעיתים, כמו כל האומות כולן, לכיבוש, לגירוש, לביטול הפרט מפני הכלל, לשליטה על עם אחר. כאן עמיתו, הופך להיות איש הלאום האחר, ואויבו הוא הליברל המטורף, המכחיש כל לאומיות ( ואם מכיר בה, הרי הוא מכיר מתוך פחד, רק בזו של אויבו). בדוגמה מתונה: כשאתה יהודי אמריקני אתה דמוקרט כשאתה ישראלי הרפובליקאים יעזרו לך יותר. קנדי היה נאור ופרו יהודי, אבל ניקסון הנרגן, שלא חשדו בו באהבת יהודים ואהבת אדם בכלל, עזר למדינת ישראל הרבה יותר. הסכנה לקיום העם היהודי היא היום מהחוגים האולטרא-ליברליים, ופרוטו-סוציאליסטים. קבוצות המשברים ועמותות החברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס, האקדמיה הפוסט-מודרנית. כל אלה פועלים באמצעי "שלום", לחיסול מדינת ישראל. אין מה לשמוח כשפרחח צרפתי מכה יהודי, או חוליגן מחלל בית קברות ברוסיה, אבל אין מה להתרגש מזה. זה "פאסה". זה קטן. זה לא מה שיהרוג את העם היהודי. יש מה לדאוג כאשר קרן פורד וקרנות ג'ורג' סורוס מעבירים מאות מיליוני שקלים לקידום "ערכי השוויון" בישראל. החזרת פליטים, מדינת כל אזרחיה, הפרדת דת ומדינה, קליטת מילוני "מבקשי מקלט" זה כן עלול להרוג את העם היהודי. הבעיה היא כאשר מתכוננים למלחמה של העבר, בעוד מלחמות ההווה שונות לגמרי. כנופיות גלוחי ראש באירופה הם מלחמות העבר. קתרין אשטון, חביאר סולאנה, ארגוני "זכויות האדם" למיניהם, ארגוני החרם BDS, ושותפיהם מבית הם מלחמות ההווה. הם הסכנה לקיום מדינת ישראל והעם היהודי. אמור מעתה: לא לה-פן ממשיך את שנאת ישראל ההיסטורית. קרן פורד והנלחמים בעד הפלשתינים והסודנים דווקא כן.