האם מי שתורם סכומי ענק לבתי-החולים העירוניים / ממשלתיים הוא חסר אינטרס בעיר / במדינה? האם מי שכיסו את כל הארץ בפרויקטים חינוכיים לילדים הם נעדרי אינטרס בערים שבהם הוקמו בתי-הספר? האם כל התורמים לתיאטראות, הם נעדרי אינטרסים בערים בהם הוקמו? האם כל התורמים הרבים המשלימים את העדר הממון של הממשלה, או את התנהגותה הכספית חסרת האחריות של הממשלה בהיבטים חברתיים, ייחשבו כנותני שוחד במקרה שקיים להם אינטרס כלשהו בעיר / יישוב / ארגון המקבל את הכסף?
על פניו זה שוחד, שוחד מובהק, ומכאן שאחוז ניכר מהתורמים לדברים הכי חשובים כאן, הם חשודים כנותני שוחד, ואחוז ניכר מהגורמים הרבים המקבלים את התרומות האלה חשודים כמקבלי שוחד.
אז מה לעשות? האם נסגור את בתי-החולים שבלי תרומות ענק יכולים לתרום גופתם למדע (ע"ע הדסה)? האם נסגור את כל הפרויקטים החינוכיים / חברתיים הממומנים מתרומות בגלל שהתורם הוא קבלן / גביר אשר יש לו אינטרסים בערים שבהן מתקבלות התרומות? והתשובה היא לא בהכרח.
מדינה ענייה, או לפחות הטוענת שהיא כזו, עם צרכים מיוחדים, ועם בעלי ממון שמוכנים להתגייס למשימות לאומיות, אשר בפעמים רבות גם שכר קטן בצידן, שכר של דלת פתוחה אצל הנתרמים, חייבת להזיז את קו הגבול שלה בין האסור למותר וחייבת לקבוע כללים קצת שונים המרחיבים את מרחב התמרון של נותני הכסף ומקבליו, ובלבד שהוא משמש למטרות ציבוריות / חברתיות ואחרות, ובלבד שהכל על השולחן, תוך תשלום מיסים כדין, ותוך עמידה בקריטריונים שלדעתי לא קיימים היום, המבטיחים מחד שהכספים האלה לא יזלגו לכיסים פרטיים, אינם משמשים במישרין או בעקיפין מטרות פרטיות, ומאידך להבטיח שהשכר של התורמים אכן מסתכם בלא יותר מאשר דלת פתוחה קצת יותר (אשר ממילא היא פתוחה יותר לגבירים מאשר לעמך - גם כאשר אינם תורמים).
מה שקרה בירושלים על-פי תמונת המצב שמתקבלת מהדיון המשפטי זה סדום ועמורה, חטוף כפי יכולתך, פגישה בין נציג יזמים מושחת, ועירייה עם פוטנציאל שחיתות הרבה מעבר למקובל בכל מקום אחר בארץ, מהמסד עד הטפחות, פגישה של הקוטב הצפוני של המגנט עם הקוטב הדרומי שלו, והם נדבקו זה לזה והתחפרו עמוק עמוק במדמנת השוחד ולכן כל המתפלא על פסק הדין של השופט רוזן, אנא יבדוק טוב טוב עם עצמו היכן הוא טועה.
אך אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים, אסור שתוצאת המשפט תביא לעצירת התרומות של בעלי ממון לפרויקטים הנחוצים לחיינו, נחוצים לחיזוק חזקים וחלשים מקרבנו, וכאן חלה חובה על מערכות השלטון, הכנסת, הממשלה, להגדיר את הגבולות ותנאים בהם כסף שנתרם, אף שקיים אינטרס מוצהר, מוגבל ומבוקר לא ייחשבו ככספי שוחד.
