דברים אלו נכתבים יום אחד לאחר מתן עדות של מומחה בבית המשפט - עדותו של פרופסור בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון.
מדובר במומחה צד לדיון (הנתבעת), בבואו להגן על ביצוע חיפויי אבן בבניינים, חיפוי אשר נבדק ע"י מעבדה מאושרת (מכון התקנים) והתגלה כי החיפוי אינו עומד בדרישות התקן.
"תפקידו" של המומחה היה להכשיר את השרץ.
בעדותו, כאשר נשאל שאלה לגבי מעמדו של התקן, השיב (מבחר ציטוטים):
"אלה שכתבו את התקן לא בדיוק יודעים לעשות מה שצריך לעשות".
"התקן" לא אמיתי ולא שווה".
"מי שכתב את התקן הזה, לא היה בבניין ולא ביצע בחיים שלו, הוא כתב תקן שלא ניתן לביצוע".
(בהמשך עדותו, תקף הפרופסור גם את מעמדה של אוניברסיטה בארה"ב, והדברים נמחקו מהפרוטוקול).
פרטי העדות בחלקה הרלוונטי יזכו לתיעוד לאחר מתן פסק-דין. אף על-פי כן, כבר בשלב זה, יש לומר לציבור המומחים כי התקן, בהיותו דבר חיקוק במסגרת חקיקת המשנה, מחייב ובר תוקף משפטי.
בנוסף, התקן מאומץ ע"י חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973, וכל אי-התאמה לתקן - יוצרת עילת תביעה העומדת לזכות הדיירים.
בנוסף, כאשר אדם נמצא במסגרת מסוימת ובמיוחד בבית המשפט, עליו לקבל את חוקיה, וככל שהוא בז להם - ידיר רגליו מהמסגרת. אף אחד לא אילץ את הפרופסור לתת חוות דעת מקצועית, המיועדת להיכלל בכתבי בית-דין.
משעשה זאת מרצונו החופשי, ברי כי לקח על עצמו להסתגל לתנאים ולכללים הנהוגים והמחייבים בין כותלי בית המשפט, ובכללם - מכללא - הימנעות מזלזול ומזילות החוק, התקנות והתקנים.
יש ללמוד מעדות יהירה זו של הפרופסור, כיצד לא להעיד.
במאמר מוסגר יובהר כי באותו מתחם של בניינים בו מדובר - נשרו אבני חיפוי מהקירות בשל התקנה פגומה, ואחת מהן הובאה ע"י התובעים לבית המשפט.
