אני צריך להתוודות כאן על טעות: מאז פנייתו של אבו מאזן לאו"ם להתקבל כמדינה אני דורש מן ה
ממשלה שתודיע רשמית על ביטול
הסכם אוסלו, ועל לא דבר. ירדתי לסוף דעתם של שליטי רמאללה רק אחרי ששמעתי את נאומו האחרון של אבו-מאזן והבנתי שאין צורך שישראל תבטל את אוסלו, מפני שהיא מבוטלת ממילא - ה פ ל ש ת י נ י ם ביטלו אותה. הם אומרים לנו את זאת בפירוש ואנחנו מסרבים להבין!
הנה ההסבר שאבו-מאזן נתן עכשיו למתקשים בהבנת הנקרא: המצב הקיים, כלומר אוסלו - נגמר, מת, ו ב מ ק ו מ ו הם פנו לאו"ם לקבל סטאטוס של מדינה, 'דאולה'. ובמלים אחרות - לא עוד "רש"פ" - רשות פלשתינית, כי אם מדינה פלשתינית ריבונית. לא עוד ש ט ח כבוש, כי אם מ ד י נ ה תחת כיבוש, שזכתה לתמיכת רוב מוחץ של 128 קולות בעצרת האו"ם. לאחר מכן ביקשו להצטרף לחמש עשרה אמנות של האו"ם, והחשובות בהן אמנות ז'נבה, ונתקבלו.
כאן מתבקשת מילת הסבר. גדולי המשפטנים טוענים מאז ששת הימים ששלטון ישראל בשטחים ששוחררו ב-'67 איננו "כיבוש" במובן החוק הבינלאומי, מפני שהאמנות דנות אך ורק בהחזקת שטח שהיה שייך לריבון אחר. אולם בששת הימים ירושלים ההיסטורית ויש"ע לא היו שייכות לכל ריבון שהוא. מדינה פלשתינית לא הייתה מעולם בהיסטוריה וירדן, שהחזיקה בשטח, פלשה לתוכו באופן בלתי חוקי, ועל כך אין חולק. מה גם, שב-1988 היא התנערה מכל תביעה בא"י המערבית.
שנוי במחלוקת לירדן קדם המנדט הבריטי שבטל ועבר מן העולם, ולפניו היו הטורקים שאחרי שלטון של 400 שנים, בהסכם לוזאן אחרי מלחמת העולם הראשונה, ויתרו על כל תביעה מחוץ לטורקיה של
היום. אמנת ז'נבה הרביעית, למשל, שבה מנגחים את ההתנחלות הישראלית בירושלים וביש"ע, עוסקת בשטח שהיה לו ריבון. משום כך, בין היתר, קבע דוח ועדת השופט
אדמונד לוי שיהודה ושומרון הם לכל היותר שטח "שנוי במחלוקת", אך לא "שטח כבוש", ולכן אמנות הכיבוש אינן מחייבות אותנו.
עכשיו בא אבו מאזן ומתיימר לשנות את המצב: מעתה, הואיל והם הוכרו על-ידי האו"ם כמדינה, והסכימו לצרף אותם לאמנות, אי-אפשר לטעון יותר שאין ריבון חוקי לשטח: יש, וזו המדינה הפלשתינית הכבושה! מכאן ואילך ייאבקו בכל דרך לסיים את הכיבוש, והשאלה מה יבוא במקומו כבר הוכרעה באו"ם ואיננה שנויה עוד במחלוקת: הריבונות הפלשתינית.
כידוע, נתניהו הוא שמינה את ועדת אדמונד לוי. למרות זאת הוא גנז את הדוח שלה, מפני שנאמר בו שישראל אינה 'כובשת' ביש"ע, וזה נוגד את מדיניותו. נתניהו ואבו-מאזן. האחרון רואה בנו כובשים, והראשון מסרב להכחיש את זאת. מכאן החשש, שלמרות הטונים הגבוהים, נתניהו לא ישיב על אתגר הריבונות הפלשתיני ביישום תביעת הזכות שלנו על ארץ ישראל ויתחמק וימסמס כדרכו. כנגד ב"ברי" הפלשתיני ימשיך לעמוד "שמא" ישראלי מגומגם.
אם כך ננהג, יתרגל העולם לקבל את בלוף הריבונות הפלשתינית כאלו הוא עובדה מוצקה, והוואקום שתשאיר אחריה אוסלו יתמלא בבלוף הזה. כדי להביא לתוצאה הזאת די
ישראל מאלתר ב"שב ואל תעשה" מבית מדרשו של נתניהו, כי את העשייה הם כבר עושים, ובשכל רב.
לא לחינם אבו-מאזן דאג להתקבל קודם כל כמדינה באו"ם וכחבר מן המניין לאמנות בינלאומיות, ורק אח"כ התחבר לגנגסטרים של החמאס. אלו פעל לפי סדר הפוך, ייתכן שלא היה מתקבל כמדינה. הם פועלים לפי תוכנית, בעוד אשר ישראל מאלתרת. הם הפסיקו את
המשחק ב"דמקה" של אוסלו ועברו לשחק שאח באו"ם. אנחנו עדיין משחקים 'אוסלו'.
מה הפלא, שהם עלולים לזכות במשחק המלכים?
הנה כמה דברים שממש חובה לעשותם, אבל חזקה על נתניהו, ש ל א יעשה:
כל ההתכתבויות של רמאללה תהיינה מסתמא מטעם "ממשלת" "המדינה" הפלשתינית. אסור להתייחס לנייר כזה וכל פנייה, בכתב או בע"פ, מטעם הכביכול-'מדינה', יש להשליך לפח.
תעודות האח'ם, המקנות לצמרת של רמאללה מעבר חופשי ושאר פריווילגיות, הוענקו ל"רשות" הפלשתינית. אם ראשי רמאללה אינם רואים את עצמם יותר כרשות כי אם כ"מדינה", חייבים לבטל להם את תעודות האח"ם.
סיפוח זוחל אסור לאפשר לכל גוף הקורא לעצמו "ממשלה" להתכנס ברמאללה ובכלל לפעול ביהודה ושומרון. את מי שיתיימר לפעול ביו"ש כממשלה של מדינה, יש לגרש לעזה, "למשול" שם.
על הממשלה לאמץ את דוח אדמונד לוי ובפירוש את העמדה שישראל אינה כובשת בא"י.
יש לשים קץ ל"ריסון", שאינו אלא הקפאה תחת שם אחר, ולאפשר אכלוס מיידי של "בית המכפלה" בחברון וחידוש היישוב בחומש, שא-נור, גנים וכדים, וחשוב מכל - ליישם את החלטת הממשלה לבנות את E1.
יש להפסיק את הסיפוח הזוחל של אזור C ע'י רמאללה, למשל - בניית העיר נועיימה צפונית ליריחו, המצור על היישוב פסגות ע'י "פיתוח" פלשתיני, החנקת היישוב רימונים במזבלה
פלשתינית.
דחוף לספח את אזור C לישראל, על-פי תוכנית בנט.
זו ההזדמנות להכריז על הכוונה לכונן אוטונומיה בשטחי A ו-B ולהזמין את ירדן להחזיר לתושבים את האזרחות הירדנית שנשללה מהם ב-1988.
לזכור תמיד, ששתיקה כהודאה, ואפס מעש מזמין תבוסה וחורבן. אלולא נהג העולם החופשי בדרך הנלוזה הזאת בשנים הלא-מעטות שבהן עוד היה אפשר לעצור את היטלר, לא היה בא על העולם גדול האסונות, ובתוכו הגרוע מכל - שואת היהודים.
