פשטני, מטומטם ומיותר

איך צריך להתייחס לסקר דעת קהל בנוגע לעונש הראוי לאהוד אולמרט? האם יש לראות זאת ברצינות ובחומרה, כביטוי לרמיסת כל שריד של סוביודיצה? ואולי צריך לפטור זאת כבדיחה מטופשת ולא מצחיקה? תחליטו אתם, אבל אלו שתי האפשרויות היחידות. כי לקחת אותו ברצינות - זה ממש לא בא בחשבון. העובדות: מכון גיאוקרטוגרפיה ערך (עבור וואלה!) סקר בו מצא, כי 59% סבורים שיש לגזור על אולמרט מאסר, 22% מציעים חנינה עם קלון ו-19% אינם יודעים. נניח בצד את העובדה, שהמכון בראשותו של פרופ' אבי דגני המציא הליך שאינו קיים - חנינה עם קלון. נתייחס לנקודה המרכזית: עריכתו של סקר כזה ופרסומו ממש בימים בהם השופט דוד רוזן שוקל מהם העונשים שיטיל במשפט הולילנד. לרובו המכריע של הציבור אין מושג קלוש בשיקולים הרבים והמורכבים הכרוכים בגזירת עונש בפלילים. נמנה רק כמה מהם: העונש המירבי הקבוע בחוק, הענישה המקובלת, מתחם הענישה הסביר, נסיבות העבירה, נסיבות אישיות, אחידות הענישה מול נאשמים אחרים ועוד ועוד. מספיק להעיף מבט בתיקון 113, שעסקנו בו רבות בימים האחרונים, כדי לראות כמה משתנים השופט צריך להכניס למשוואה הזאת. וזה עוד לפני שהוא מכניס לתוכה את נטייתו ודעתו האישיות. ישראלי ממוצע יכול לומר האם לדעתו המחירים גבוהים מדי. חשוב לשמוע את דעתו בשאלות כגון הפתרון הראוי לסכסוך עם הפלשתינים. הוא יכול לגבש דעה בנוגע לדוד הנחלאווי. בנושאים אלו יש לישראלי הממוצע ידע אישי וידע שהוא צובר דרך התקשורת. אבל לשאול אותו על עונש פלילי - זה בדיוק כמו לשאול אותו על הדרך העדיפה לבצע ניתוח. מי שאין לו ידע מקצועי ומי שאין לו מידע מלא, לא יכול להביע דעה. נקודה. לפיכך, סקר כזה הוא קודם כל פשטני עד כדי טמטום. שנית, וזה העיקר: מה מטרתו? אם שואלים על עמדות מדיניות - ברור שהמטרה היא לשדר למנהיגות מה חושב העם. אם שואלים על מחירים - המטרה מן הסתם היא לאותת ליצרנים ולמשווקים מה מרגישים הצרכנים. אבל מה התועלת בסקר כזה? נכון להיום, אדם אחד ויחיד הוא שצריך להכריע, ושמו דוד רוזן. האם יש כאן מטרה נסתרת של הפעלת לחץ על השופט? אם כן - זוהי עבירה בוטה וגסה. אם לא - הסקר מיותר לחלוטין. אם נלך בשיטתו של דגני, למה לעצור פה? למה שלא נשאל את הציבור מה לדעתו צריך להיות פסק הדין בערעורו של אולמרט או בכל תיק מתוקשר אחר? למה שלא נשאל את הציבור מה דעתו על נאשם זה או אחר? ולמה שלא יתבקש לדרג את עדי המדינה האהובים עליו? ואולי גם נפרוס בפניו את הראיות ונבקש ממנו לבחור את שלוש אלו שהכי שכנעו אותו? זה נשמע כמובן (ובצדק) מגוחך לחלוטין, אך זהו המשך ישיר וטבעי של הסקר המגוחך לחלוטין בו אנו עוסקים.