הטור של פריצי

זוכרים שהבטיחו לכם גיוס חרדים ושוויון בנטל? אז זהו שלא. לגייס עוד לא גייסו שם איש, אבל החל מהשבוע התחיל לפעול בבקו"ם מדור ישיבות שמקל על השחרורים והפטורים. כל האברכים מגיל 18 יכולים לבוא אליו אחת לשנה כדי לקבל בו (אוטומטית) פטור מגיוס, ואלה שהם בני 22 ויותר יכולים לבוא לשם ולקבל בו-במקום שחרור קבוע וסופי מחובת שירות. הרעיון שהיה, שבאגף הזה יהיו גם פרסומים כלשהו שיקראו לאברכים להתגייס ויציגו אפשרויות ומסלולי גיוס למעוניינים, בוטל. כנראה שצה"ל מתבייש במה שיש לו להציע לצעירים יהודים שנולדו ישראל, או שהוא לא רוצה לפגוע ברגשותיהם העדינים שנרתעים מגיוס. חבל. אבל אם לא תמונות גיוס, אז לפחות יכלו לתלות שם על הקיר תמונות שכן מתאימות להם. תמונות של יהודים חרדים כמותם, כאלה שמעולם לא עלו על מדים ומעולם לא אחזו בנשק, ממתינים בתחנות רכבת להסעה. יש המון תמונות כאלה מהשנים 1945-1939. שווה תצוגה.

המרכז לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל אביב והקונגרס היהודי העולמי טוענים שבשנת 2013 אירעו בעולם 554 פגיעות ביהודים על-רקע אנטישמי. זה מה שמייצר כל העולם בשנה, זה ההספק הכולל שמייצרים יחד 6 מיליארד איש. חבל שבסקר הזה חסר מידע שיוכל לתת גם פרופורציה: כמה אירועים על-רקע גזעני, נגד מוסלמים ומסגדיהם, נגד נוצרים וכנסיותיהם, ונגד סתם זרים אחרים, נוצרים כאן, במדינת ישראל, בשנה. מעניין, למשל, כמה אירועי גזענות ותקיפה על-רקע דתי יזמו ויצרו כאן 7 מיליון יהודים בשנת 2013. כי ייתכן שיתגלה שגם כאן אנו מובילים מול כולם, ושיחסית יש לנו ייצוג עולמי מדהים בהיקפו, אולי אפילו יותר מאשר בפרסי נובל. ואל תגידו אח"כ שאלה סתם סיפורים מהפרוטוקולים של זקני ציון. אלה פרוטוקולים חיים שנכתבים מול עינינו לילה-לילה על קירות מסגדים וכנסיות, ומתועדים במכוניות נקובות ובוערות. ואל תגידו שלא ידעתם לקרוא. זה כתוב בעברית. אומנם עילגת, אבל ברורה מאוד, ואתם בהחלט מבינים מה היא מייצגת.

מודעה שפורסמה השבוע בעיתונות ראויה לקריאה ומחשבה. וזה מה שהיה כתוב בה:

• "יום הזיכרון לשואה ולגבורה: שישה מיליון נרצחים = "אל מלא רחמים". מיליון וחצי ילדים = "כי לעולם חסדו". אחי המאמינים, אתם מקשיבים למה שאתם אומרים?"

אינני יודע מיהו, אך הוא שילם מכיסו עבור המודעה והשאיר כתובת מייל לתגובות, והיא: ehadshezocher@gmail.com . אינני יודע אם הוא משיב, אבל הוא בטח קורא. אתם יכולים להגיב לו. לפחות היה לו את האומץ לומר את מה שצריך.

חייל בנח"ל תקף את מפקדיו באגרופן ונדון למחבוש. משהו מוזר עבר על הנח"ל, שפעם היה מורכב מילדים סבונים מתנועות הנוער שגידלו עגבניות וחצילים בהאחזויות רומנטיות, וכיום הוא נראה כמו פלוגה שיקומית של נוער שולים. אבל מה שמעניין אותנו כאן זה הפייסבוק הצבאי. לחייל הזה אירעה תקרית בעייתית עם ערבים בחברון והוא הגיב לה באלימות. אולי בגלל הסיטואציה הפרובוקטיבית ואולי בגלל אופיו שלו (בכל זאת עוד קודם לכן הוא תקף את מפקדיו הישירים באמצעות אגרופן). בינתיים התמונות מהתקרית עם הפלשתינים התפרסמו ומה שמדהים הם 67,000 לייקים של תמיכה שהחייל הזה קיבל בפייסבוק. פרט לסתם מובטלי האינטרנט נראה שגם רוב החיילים הגולשים היו בעדו. ומכיוון שהפייסבוק נועד ללייקים מהירים ולא לחשיבה עמוקה, איש לא הבהיר שם אם הלייקים הללו היו בגלל הקללות והאיומים שלו נגד הערבים, או כברכה לאגרופן בו השתמש נגד המ"כ והמ"פ שלו. משהו מעניין מתחולל שם בחטיבת הנח"ל, בה כל חייל נושא כעת בתרמילו גם אגרופן, ומשהו מעניין מתחולל גם בחברה הישראלית בה כל כושר הביטוי והתגובה מתמצים בלייק. אצבע למעלה או אצבע למטה, סימן שמקורו ההיסטורי, למי שלא זוכר, הוא בהצבעת ההמון בקולוסיאום הרומאי על גורלם של לודרים בזירה, מה שנקרא בלעז גלדיאטורים. שם שדי מתאים, בעצם, לחייל שנושא בתרמילו אגרופן לצורך הדיאלוג שלו עם מפקדיו.

בשנת 2008 החליטה הממשלה שמספר התלמידים בכיתה יהיה 32 בלבד. כמו בכל החלטה ממשלתית הביצוע כאן שואף לאפס. כדאי היה ללמד זאת את התלמידים, למען הכשרתם לחיים, אם אפשר היה ללמד משהו בכיתה בה יושבים 40 תלמידים. מה שמדהים היא חוצפת משרד החינוך שאוסר עכשיו על הרשויות המקומיות להוסיף כיתות כדי להקטין את הצפיפות. ישנן עיריות שמוסיפות מתקציבן שלהן שעות הוראה ומבנים, ומאפשרות קיום כיתות צפופות פחות ומתן הוראה טובה יותר. רק שמשרד החינוך אסר זאת, כי זה פוגע לטענתו בעקרון השוויון, פוגע בתנאי העסקת המורים ופוגע ביכולת הפיקוח. הדברים מדהימים ומעידים על שיבוש הדעת שרק הסיכלות הממשלתית יכולה להולידו: בשם השוויון עם רשויות עניות שלא יכולות לממן תוספת כיתות, מונעים מילדים אחרים ברחבי הארץ ללמוד בתנאים סבירים. מצופפים בלי סיבה 40 ילדים בכיתה בערים כמו תל אביב, חיפה והרצליה, רק כדי לשמור על השוויון בצפיפות מול חבריהם באום אל פאחם או צפת. טוב שלא מבקשים לפתוח את הביוב בנתניה ולהזרימו חופשי ברחוב כדי שהילדים ילכו לבית הספר כמו שהולכים ברהט. לא פחות מדהים הוא הטיעון שאסור שהרשויות המקומיות יתנו למורים עוד שעות הוראה נוספות כי זה פוגע בזכויות המורים ומונע גם פיקוח. חשבתי שאם מורה מקבל פחות תלמידים בכיתה ויותר שעות עבודה זה דווקא שומר על זכויותיו כאדם ותורם לתפקידו כמחנך, וחשבתי שהמטרה המרכזית היא קודם כל לתת חינוך ולימודים ואח"כ לקיים פיקוח. עכשיו אני מבין שבגלל שאי-אפשר לפקח על מורים שעובדים עוד שעות (כי אין למשרד החינוך מספיק שעות למפקחים?), אז משרד החינוך מעדיף לבטל את הלימודים ולמנוע את החינוך. גדול מהחיים. וסתם למי שלא יודע על השוויון: בבי"ס ממלכתי דתי התקן הוא 40 ילדים בכיתה. בבי"ס ממלכתי דתי זה רק 32 תלמידים בכיתה, ובבי"ס חרדי זה נע בין 22 ל 33 ילדים בכיתה. עד כאן שוויון. רק שעם זה משרד החינוך לא מעז להתמודד. מעניין היכן חונכו הפקידים המאיישים את צמרת משרד החינוך. על השר עצמו אין מה לדבר. הוא על ריטלין או במסיבות עיתונאים הזויות (ספרתם כבר את מספר הרפורמות שהוא הספיק להכריז עליהן תוך שנה אחת? בכמות ההכרזות ההזויות הוא עקף תוך שנה אפילו את אסי דיין ז"ל). אבל בטוח שחשבון הם למדו בשיטת "הבדידים" הישראלית הידועה, זו שהורידה אותנו במבחני המתמטיקה לתחתית העולמית. כך יוצא להם ש-40 ילדים בכיתה עם מורה אחת זה יותר טוב מ-35 תלמידים בכיתה עם מורה וחצי. העיקר שיהיה להם פיקוח.