פשע שנאה ראוי לכל גינוי. הוא פסול ומכוער מכל בחינה, בין אם הוא נעשה ממניעים אתניים, או דתיים, או מיניים, או כל מניע אחר. יש להיאבק במי שמבצע פשע שנאה, יהיו מניעיו אשר יהיו ויהיה מעמדו אשר יהיה. יש להיאבק במי שמבצע פשע שנאה, בין אם הוא יהודי, מוסלמי או נוצרי, ובין אם נשוא הפשע הוא יהודי, מוסלמי או נוצרי.
בשיח הציבורי הישראלי המושג פשע שנאה מקושר עם פעילות של מחבלים יהודיים כנגד מוסלמים או נוצרים, ועם התופעה המכוערת והמגונה הקרויה תג מחיר. התופעה פסולה. המבצעים אינם ידועים עדיין, ובוודאי לא בכל המקרים שבהם בוצע הפשע. המבצעים - ולא הוכח עדיין שהם יהודים, וטרם נשללה האפשרות שמדובר במתחזים ליהודים - גורמים נזק עצום לישראל ולהתיישבות בארץ. גם מבחינה זו ראוי להיאבק בהם, ולא רק בגלל ההיבט המוסרי. אבל, פשע שנאה איננו רק אירועי תג מחיר.
בשיח הציבורי הישראלי יש גם פשע שנאה שהדוגלים בו מחשיבים את עצמם לאנשי שלום ולאבירי זכויות האדם. הכוונה היא למי שדוגל ומטיף לשלילת זכותם של יהודים להתיישב בלב ארצם ולמי שזוממים לגרשם מבתיהם. יש ביניהם לא מעטים שבקושי מסתירים את השנאה הנוטפת מהם. הם כבר אינם מדברים על "שלום", שבעבר היה ההצדקה לביצוע פשע השנאה המתוכנן. אפילו על הסדר כבר אינם מדברים. מבחינתם מדובר בצורך חיוני של ישראל.
בשיח הציבורי הישראלי המושג פשע שנאה גורם לאנשים הנ"ל, אנשי שלום ואבירי זכויות האדם בעיני עצמם, שלא להבחין כלל בצביעותם ובסתירה שבין סיסמאותיהם לבין כוונותיהם. רבים מהם דיברו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה על כך ש"למדנו את הלקח" וש"לעולם לא יופקר יהודי בגלל יהדותו" וש"אסור לגרש יהודים" וש"מהיום והלאה יהודי יוכל להגן על עצמו", ועוד ועוד.
ולמחרת, רבים מבין אותם אנשי שלום ואבירי זכויות האדם הטיפו, מעל כל במה גבוהה ומול כל מיקרופון רענן, לאסור על יהודים לבנות את בתיהם בארצם - להקפיא בלשונם הצבועה - ולגרשם בהתאם לתכתיבים המגיעים מלשכתו של מכחיש השואה, שלעגלתו נרתמים אנטישמים מוסלמים ונוצרים, ויותר מהם - אוטו-אנטישמים כחול-לבן. כתבים שראיינו את אותם אנשי שלום ואבירי זכויות האדם שאלו שוב ושוב - בלי להבחין בפשע השנאה שהם מעודדים למעשה - האם לא הגיעה העת למהלכים חד-צדדיים, כשהכוונה היא לגירוש יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים? ברור לכל שאין מדובר בערבים ישראלים המתיישבים ביהודה ובשומרון (אם יש כאלה) אלא ביהודים ישראלים.
שר החוץ האמריקני, זה שנרתם בלהט משיחי לאותה כרכרה, מזהיר את ישראל מפני הפיכתה למדינת אפרטהייד, בשעה שהוא עושה לילות כימים כדי לאלץ אותה להפוך למדינה כזאת. רק בישראל יש אפרטהייד, אבל נגד יהודים. רק בישראל מדובר על איסור בנייה, ליהודים בלבד. רק בישראל מדובר על גירוש יהודים כמעשה רצוי ומועיל. רק בישראל חייל הפועל כדי להגן על עצמו בהתאם לפקודות הצבא עלול להיות מועמד לדין על סמך עדות של מצלמות האויב, ואינו זוכה לגיבוי הרמטכ"ל. רק בישראל קיים חופש תפילה לכל, למעט ליהודים במקום הקדוש להם ביותר. וממשלת ישראל, ומשטרת ישראל ומערכת המשפט בישראל - כולן נאלמות דום.
אותם אנשי שלום ואבירי זכויות האדם מזדעזעים מעלייתו של הימין הקיצוני באירופה ומהאנטישמיות הגוברת שם. האמת היא שהסכנה החמורה יותר לישראל וליהודים אינה נובעת מן הימין הקיצוני באירופה אלא מן השמאל הקיצוני בישראל, זה שבמהלכים אורווליאניים השתלט על התקשורת ועל מערכת המשפט ועל השיח הציבורי בישראל, זה שלמלחמה קורא שלום, וזה שלפשע שנאה כלפי יהודים קורא צורך ישראלי.