לאחרונה שאל פרדריק הוף, מי שהיה אחד מאנשי הקשר הבכירים של ממשל אובמה בסוריה, אם לממשל יש אסטרטגיה ברורה בסוריה. הוף, שמאז שעזב את הממשלה הפך למבקר חריף של מדיניותה בנושא הסורי,
הציב את השאלה לאחר ששמע את הנחתו של עיתונאי בכנס שנערך בלבנון כי ארצות-הברית מנהלת אסטרטגיה קרה ומכוונת של ישיבה על הגדר, בעוד שסוכנים אירניים וגי'האדיסטים סוניים נלחמים אלה באלה.
הוף לא הסכים עם הערכה זו, ובמקום זאת הביע את עמדתו כי מדיניות הממשל היא "בעיקר מדיניות של הימנעות", המוכוונת על-ידי נחישותו של נשיא ארה"ב לא לגלוש למעורבות במלחמת אזרחים נוספת במזרח התיכון, במיוחד כשסוריה אינה נחשבת בעיני אובמה כאינטרס-ליבּה של ארה"ב.
הוף ללא ספק צודק בדחותו את היהירות שיוחסה לראש הסגל בבית הלבן דניס מקדונו בכתבה בניו-יורק טיימס מאוקטובר 2013, שהאסטרטגיה של אובמה היא לתת לחיזבאללה ולאל-קאעידה לדמם בסוריה. הציטוט, כמו גם המ
אמר עצמו, היה מקרה נוסף של
העברת מסרים מצד הבית הלבן שכוונה לייחס רציונל ריאליסטי קשוח להחלטתו של אובמה לא להתערב בסוריה בעקבות הפיאסקו בעניין הנשק הכימי. אף על-פי כן, אין פירוש הדבר שמדיניותו של אובמה אינה נתמכת על-ידי חזון אסטרטגי רחב יותר לאזור. במציאות, מה שראוי לציון הוא לא שאין לממשל האמריקני אסטרטגיה; יש לו. אלא שהוא מקדם אסטרטגיה פרו-אירנית.
החזון האסטרטגי של הבית הלבן מתרכז בפיוס עם אירן ובשילובה של טהרן במסגרת אזורית חדשה. כתוצאה מכך הוליד חזון זה העדפות אסטרטגיות ובחירות של מדיניות שנראו בבירור בסוריה, עירק ולבנון. בקו אחד עם החזון הרחב יותר, בחירות אלו היטיבו עם האינטרסים של אירן, ובאופן יסודי הרעו עם המורדים הסוריים ועם תומכיהם הסוניים באזור.
השינוי והתקווה שמכין לנו אובמה על-מנת להבין כיצד פעלו העדפות אסטרטגיות אלו בסוריה, יש קודם כל לזהות את היעד שקבע לעצמו ממשל אובמה. בדיון שנערך לאחרונה בוושינגטון, השגריר לשעבר רוברט פורד, לשעבר נציג הממשל לענייני סוריה, הסביר כי "מן ההתחלה, סברנו כי הפתרון היחיד לעימות זה הוא שבסופו של דבר יהיה משא-ומתן בין האופוזיציה למשטר". למעשה, הסביר פורד כי זה מה
שניסה לעשות בדמשק בקיץ 2011,
כפי שדיווחתי אז. הרעיון של השגת הסדר במו"מ עם המשטר נמצא עד היום בבסיס מדיניותו של אובמה.
יתר על כן,
הממשל הבהיר כי היעד שהוא מעוניין להשיג מניח את המשך קיומו של משטר אסד, או "שימור מוסדות המדינה" כפי שבחר לתאר זאת. בהתאם לכך, פקידי הממשל גם
הצהירו כי
אינם מעוניינים בניצחון מוחלט של המורדים. אין צורך לומר כי זו אינה אלא העדפה מובהקת של המשטר הסורי הקיים.
במשך שלוש השנים האחרונות, בחירותיו של הממשל תאמו בעקביות את יעדיו - החלטות שהגבילו את תומכי האופוזיציה אבל לא את תומכי המשטר. כך פעל הבית הלבן לחסום את הערוצים המדיניים והצבאיים שחיפשו המדינות התומכות במורדים כמו צרפת, טורקיה וערב הסעודית. כשמדינות אלו ניסו לעקוף את הווטו הרוסי במועצת הביטחון, הפך הממשל את מוסקבה לשותפתו העיקרית בסוריה.
הבית הלבן גם הטיל וטו על אספקת נשק למורדים שהיה בה כדי לשנות את האיזון לטובתם. וושינגטון לא רק בלמה כל מאמץ להחליש את אסד צבאית, אלא שבדחותה בשנה שעברה מתקפה על המשטר בעקבות השימוש בנשק כימי שעשה, אילצה ארה"ב את האופוזיציה בסוריה לשאת ולתת עם אסד דווקא בעיתוי שבו הייתה ידו על העליונה.
בנוסף, למרות שאובמה
אמר כי פירוקן של "רשתות טרור המאיימות על אנשינו" הוא אינטרס מרכזי של ארה"ב, הרי שבסוריה יושמו צעדים אלו רק נגד קבוצות טרור סוניות. כך, לא רק שארה"ב לא פעלה נגד הקבוצות בסוריה הנתמכות על-ידי אירן, אלא אף התקיפה את מתנגדיהן.
הבית הלבן עצמו הפעיל בגלוי לחץ על מדינות סוניות באזור לנתק את כל מקורות הסיוע שיכול להגיע לידיהן של קבוצות קיצוניות.
לעומת זאת, הבית הלבן לא נקט צעדים דומים כלפי טהרן ובעלות בריתה, כמו ממשלתו של נורי אלמאלכי בעירק, בו בזמן שקבוצות עירקיות שיעיות - שלחלקן יש דם אמריקנים על הידיים - הן מרכיב חיוני להישרדותו של אסד. יתר על כן, בלבנון, ארה"ב חָבְרה למעשה לחיזבאללה נגד גורמים סלפיים שסימנו להם כמטרות אזורים שיעיים ואינטרסים אירניים בביירות.
כך נתן הבית הלבן לחיזבאללה סיוע פעיל לא רק
להכיל את האיום על שלומו, אלא גם לשלוט על הגבול עם המובלעת של אסד במערבה של סוריה. בכך, סייע הבית הלבן לאירן להבטיח את האינטרסים האסטרטגיים שלה, ביצירת רצף טריטוריאלי בין שתי המושבות של אירן (לבנון וסוריה) בים התיכון.
יהיו שיטענו כי ההסבר הפשוט יותר להחלטות מדיניותו המסתורית של אובמה בסוריה הוא נחישותו להשאיר את ארה"ב מחוץ למזרח התיכון. אלא שעמדתו ההחלטית של הנשיא האמריקני לשחרר את ארה"ב מכבלי האזור אינה מתנגשת עם פיוסה של אירן. למעשה, מחויבותו של אובמה להקטין את נוכחותה של ארה"ב קשורה ישירות לשאיפתו
לשנות באורח יסודי את הסדר הקיים באזור ואת המערכים המרכיבים אותו. לאובמה,
יצירת איזון חדש עם אירן היא חיונית להנמכת הפרופיל של ארה"ב במזה"ת.
ייתכן אפוא כי בני שיחו הערביים של הוף טעו באשר למהות האסטרטגיה של אובמה, אך הם לא טעו בהאמינם כי אכן יש לו אסטרטגיה. מה שהם - יחד עם בעלי בריתה המסורתיים של וושינגטון - אינם מסוגלים כנראה לעכל, הוא שהבית הלבן מקדם אסטרטגיה התומכת באינטרסים של אירן - אסטרטגיה שהיא הרת אסון לשותפיה הישנים של אמריקה.
- המאמר במקורו הופיע באנגלית ב-Now.
- טוני בדראן הוא חוקר ב-Foundation for Defense of Democracies.
