בימים אלה נמסר על הנחיה, המיוחסת לשר הפנים, לצמצם את נציגות הגורמים הירוקים, ובשפה ביורוקרטית יותר: נציגי ארגוני הסביבה בוועדות המקומיות והאזוריות לתכנון ולבנייה.
מהלך זה מהווה המשך לצעדים האחרונים שנעשו בקבינט הדיור לצמצום נוכחותם הסטאטוטורית של נציגי הסביבה והציבור בכלל, ויכולתם להשפיע על הליכי התכנון והבנייה. בהליך זה כלולה גם הקמתו של גוף התכנון החדש הותמ"ל, שבו יש רוב לנציגי הממשלה. זו היא יוזמה של ראשת מינהל התכנון במשרד הפנים, בינת שוורץ, ובגיבויו המלא של שר הפנים,
גדעון סער.
ועוד שינוי: נציגי המשרד להגנת הסביבה לא ימנו על החברים בוועדות הערר של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית. צעד זה הוא בניגוד מוחלט לכללים המקודשים של ה"פוליטיקלי קורקט", תופעה פסולה השולטת בהוויה הישראלית, ואוכלת בנו בכל פה. וטוב עושה שר הפנים שהוא ואנשיו יוזמים אותו ומוציאים אותו אל הפועל. השיקולים המניעים אותו נובעים מרצונם לגבש תשובות הולמות לצרכים ולאינטרסים של מדינת ישראל.
מי ימנה ומי יספור את הנזקים שנגרמו לציבור בישראל בשל העמדות הקיצוניות והבלתי מתפשרות שמציגים הירוקים בוועדות האמורות. הירוקים, שבנו לעצמם דימוי של "סופר פוליטיקלי קורקט", שכחו את הכלל כי לא על כל דבר צריך לומר "לא". לעיתים נוצרים בשל כך נזקים פוליטיים של ממש. כך לדוגמה נפגעות יוזמות חשובות של בנייה והתיישבות בנגב ובגליל. בשנים האחרות תרמו עמדות אלו את תרומתן הלא צנועה לתהליך שהפך את ביהמ"ש העליון לפלטפורמה לפעילויות אין ספור לניגוח המדינה והצרכים של תושביה. לעיתים בעצם האיום מערימה החברה להגנת הטבע מכשולים הגורמים לעצירה או לעיכוב ההתיישבות היהודית. במספר אירועים בנגב למשל, נעצרו או נדחו אישורי בנייה, כאשר הנימוק העיקרי הוא כי נחוץ לשמור על "השטחים הפתוחים". זהו נימוק שנשמע כבדיחה (גרועה), לנוכח התנופה בהתיישבות הבדואית, כאשר ברור כי עד מהרה יכלו, אותם שטחים פתוחים, עליהם מנסים לגונן הירוקים, להתקיים.
זכור לכולנו המאבק, אליו נלוו התחכמויות נגועות בדמגוגיה, בתחום של יחסי ציבור, שליוו את סלילת כביש מס' 6. האם אפשר לתאר את חיי היומיום במדינה כיום, ללא הכביש הזה?
עכשיו מסומנת מטרה נוספת לפעילות הירוקים: מסילת הברזל לאילת. והנה שוב נוצרת הברית הבלתי קדושה בין פקידי האוצר לירוקים, את הברית הזו מלווים שוב איומים שאם הניסיון לעכב את הפעילות האמורה לא יצלח, תפנה החברה להגנת הטבע לבג"ץ, כאילו אין היא גוף ממשלתי שעיקר תקציבו מהממשלה...
בינתיים נהרסו כמה חוות יחידים בנגב על-ידי רשות מינהל מקרקעי ישראל (עוד חיזוק לחלמאות האוחזת בנו), בברכתם של הירוקים. כך פועלת שובושוב הקואליציה הבלתי קדושה: ירוקים+פקידי האוצר+רשות מקרקעי ישראל...
אמר לי איש בכיר העוסק בנושאים האלה. "לו היו מעלים היום תוכניות פיתוח כמו מוביל הירקון - נגב או המוביל הארצי, הירוקים היו מכשילים אותן, גם אם המחסור במיים היה גורם לקריסתה המוחלטת של החקלאות בארץ".
אבל הצימוק העיקרי במהלך הזה נובע מרצון לזרז הליכים שונים הקשורים באישור תוכניות לבניה למגורים. בממשלה רווחת הדעה כי ללא שינוי בהליכים ביורוקרטיים שונים כמו השינוי הנוכחי בוועדות התכנון והבניה, יקשה מאוד להאיץ את קצב האישורים והבניה למגורים.
סופסוף: בנייה ללא מע"מ לפני מספר ימים הציג שר האוצר את תוכניתו לגבות מע"מ 0 מתושבים העונים על קריטריונים מסוימים, ובראשם שירות חובה בצה"ל. כרגיל במחוזותינו קמה צעקה גדולה. אני מקווה ששר האוצר ויתר השרים התומכים בהצעה זו לא יבהלו ממנה. התוכנית חיונית משום שהיא נותנת הטבה משמעותית לאלה שנכללים בקריטריונים הללו. הם יחושו עכשיו שהמדינה אכן מתייחסת לאלה שהינם הנושאים העיקריים בנטל. אלה המוחים טוענים בי בג"ץ לא יקבל תוכנית זו והרי הוא כידוע הפוסק העליון גם בנושאים של משילות גמורה. הם דורשים שינתנו הנחות גם לחרדים וגם לערבים.
אלא שאותם מוחים שוכחים כי במסגרת הזכאות האמורה להינתן הפעם, מצויים גם אלה שישרתו שירות לאומי. ובכך מתחדדת השאלה לראשי המגזר הערבי: מדוע לא ישרתו גם הערבים בשירות הלאומי? מדוע לא יתנדבו לשרת בבתי חולים במרפאות ובעוד מקומות בהם הציבור, גם שלהם, אכן זקוק להם. אותה שאלה מופנית גם לציבור החרדי. ההשתמטות גם משירות זה, שאיננו שירות צבאי שומטת את הקרקע מתחת לרגלי המתנגדים ואולי גם תמנע מראש התערבות בג"ץ.
