פסק הדין במשפט
הולילנד. המלך הוא עירום, מכירים את המשפט הזה? שוב ושוב השופטים מעבירים לאזרחים את המסר הזה וכנראה שהמסר הזה לא נקלט, אבל מה משקף אותו מסר בכדי שיקלט ובכך נוכל לעבור לשלב המודעות וההתפתחות הבא המתקדם יותר? המסר משקף חברה שחיה את התדמיות ומקדשת אותן ומנפצת אותן, וככה עם הלופ עם המחזוריות הזו שלא נגמרת אנחנו עדים שוב ושוב לטקס הפולחן הרגשי, האמוציונלי, בהופעה חיה של השופט שנותן וקורא את פסק הדין בפני הנאשמים וכל העולם, פסק דין שמנפץ פעם אחר פעם את התדמית של הנאשם או הנאשמים בדין.
כל שמות התואר גם אם הם לא פשעו שכוללים בתוכם גם נשיא, ראש ממשלה, שרים, חברי כנסת, במגזר הממשלתי וגם שמות התואר במגזר האזרחי משקפות את האגואיזם את האינטרסנטיות ואת המניפולטיביות הקיימת באישיות שבונה לעצמה את התדמית שאין לה כל קשר לאני העצמי לזהות האמיתית הנטולת כל שם תואר כזה או אחר, תדמיות בחברה שיצרה לעצמה את האשליה שמתנפצת לה שוב ושוב גם במימד היסטורי של חורבן אחרי חורבן.
כשהילד צעק המלך הוא עירום הוא התכוון לאותה אישיות שחיה את התדמית ושיצרה לעצמה את האשליה, ואותו ילד תמים גם התכוון להעיר את הקהל מהתרדמת שבה הוא היה שרוי, רק שבמקרה האחרון במשפט הולילנד היה זה השופט.
מהי תדמית והאם התדמית היא הזהות האמיתית שלנו? תדמית היא יצירה רגשית של דמות דמיונית שייצרנו בתודעה שלנו, שאליה אנחנו שואפים להתחבר ולהזדהות איתה, ובכך לנסות ולממש את אותה הדמות הדמיונית במציאות האמיתית, מצב שנובע כתוצאה מחוסר ההבנה לזהותנו האמיתית.
כמה פעמים שמעתם את המשפט הבא, אני מדמיין שאני רוצה להיות...בחירת הדמות ויצירת התדמית באמצעות הדמיון, נעשית באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו. הדמות הדמיונית היא אינה זהותנו האמיתית, הדמיון הוא אינו המציאות האמיתית.
כאשר אנחנו מדמיינים להיות משהו או מישהו, אנחנו נמצאים במצב של הזיה רגשית, ולכן הדמיון הופך אצלנו לאשליה, אשליות במבחן המציאות האמיתית מתנפצות להן.
השאיפה להיות זהה לאותה דמות דמיונית, וליצור את התדמית גורמת לנו למצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי, שמנתק אותנו מזהותו האמיתית, ומהיכולת שלנו לפרש באופן הברור את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים, כלומר התדמית היא אינה מי שאנחנו.
לכל אחד ואחת יש את האישיות ואת הייחודיות, וזה מה שמשקף את מי שאנחנו, כול ניסיון להתחקות אחר תדמית ולהצמיד לה שם תואר כלשהו, גורם לכך שאנחנו יוצרים לעצמנו דמות שהיא דמיונית. ההתייחסות לעצמנו רצוי שתהיה עניינית, וזאת כדי לא ליצור לעצמנו תדמיות.
כמה דוגמאות, כאשר מישהו מגדיר את עצמו כטייס, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני מבין ויודע להטיס מטוס,
אבל את/ה לא טייס, את/ה מי שאת/ה.
כאשר מישהו מגדיר את עצמו כישראלי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני גר באזור שנקרא ישראל, אבל את/ה לא ישראלי/ת, את/ה מי שאת/ה.
כאשר מישהו מגדיר את עצמו כרופא, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר אני מבין ברפואה ויודע לעזור לאנשים לרפא את עצמם בתחום כזה או אחר, אבל את/ה לא רופא/ה את/ה מי שאת/ה.
כאשר מישהו מגדיר את עצמו כציוני, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, ולא כדמות חלוצית ששייכת לאיזושהי אידיאולוגיה שמבדילה את עצמה מהאחרים, אבל את/ה לא ציוני/ת, את/ה מי שאת/ה.
כאשר מישהו מגדיר את עצמו כפוליטיקאי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, עובד למען הציבור, אבל את/ה לא פוליטיקאי/ת, את/ה מי שאת/ה.
כאשר מישהו מגדיר את עצמו כיהודי או נוצרי או מוסלמי, שם התואר ממחיש את התדמית שהוא יצר לעצמו, כאשר ההתייחסות צריכה להיות עניינית, כלומר את/ה משייך את עצמך ליהדות, או לנצרות או לאסלם או לכל דת או כת, אבל את/ה לא יהודי או נוצרי או מוסלמי את/ה מי שאת/ה.
שמות תואר כמו, אימא, אבא, ספיידר מן, סופרמן, מלאך, מורה, ליצן, זמר, שחקן, שדרן, שוטר, חייל, אומן, במאי, מדען, מורה, פיזיקאי, מרצה, נהג, ראש ממשלה, עו"ד, שופט ועוד...
כולם דמויות דמיוניות, והם אינן מייצגות את האני העצמי האמיתי, כלומר את הזהות האמיתית, אלא תדמית בלבד.
מצבים רגשיים שגורמים לנו להתנהג בהתאם לרגשות, גורמים לכך שכמספר האפשרויות הרגשיות שגורמות למצבים התנהגותיים, כך גם מספר הדמויות שאנחנו יוצרים לעצמו בתודעתו.
כלומר, אורח חיים אמוציונלי שמשקף את הרגשות הפנימיים, כמו למשל הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב כמו, אהבה, אושר, צחוק, הנאה, שמחה, יצר מיני ועוד, וגם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגיש רע כמו, פחד, דיכאון, חרדה, כעס, לחץ, צער, עצב ועוד, גורמים לנו לשנות את ההתנהגות בהתאם לכול סוג רגש ורגש, כאשר כל רגש יוצר דמות תודעתית שמוחשית כתדמית.
כמה דוגמאות:
- כאשר אנחנו כועסים, הדמות הרגשית יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו אוהבים, הדמות הרגשית יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו מפחדים, הדמות הרגשית יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
- כאשר אנחנו צוחקים, הדמות הרגשית יוצרת את התדמית שאותה אפשר לראות.
ברוב המקרים הדבר נעשה שלא במודע.
רק כאשר אנחנו רגועים, כלומר כשאנחנו איננו מייצרים ומפעילים את הרגשות הפנימיים שבנו אנחנו מחוברים לעצמנו, לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, מה שמאפשר לנו לפרש את המציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים וחיים באופן ברור יותר.
לכן, בן אנוש רגוע הוא נטול הדמויות שיוצרות את התדמיות.
מסקנה: התדמית מנתקת אותנו מזהותנו ומהמציאות האמיתית, ולכך יש השפעות בריאותיות.
סיכום: מי שעדיין בחיפוש אחר זהותו האמיתית הרגועה, חי את חייו כאשר הוא מייצר ומפעיל את גופו הפיזי באמצעות הרגשות הפנימיים שבו בלבד, שבעקבותיהם באות המחשבות שווא והדמיון ושאר הבעיות האישיות, שיוצרים גם את התדמיות, מצב זה יוצר אורח חיים שהוא אמוציונלי, שאינו מתאים ובריא להפעלה ולתפקוד הגוף, ואינו תואם למהות ומטרת החיים, שאינו יכול לאפשר את הרציונליות ואת השפיות, ואת ההתייחסות העניינית למהות ומטרת החיים, כתוצאה מכך נוצרו להן התדמיות.
המסר במאמר: שם תואר משקף את התדמית, כשהרגשות הפנימיים משקפים את הדמויות שהתחברנו אליהן רגשית שיוצרות את התדמית בחיינו.
