כמעט שנה וחצי אחרי הבחירות האחרונות לכנסת, וניתן להתחיל לספור לאחור לעבר הבחירות הבאות. לא צריך רמת מישכל מי יודע כמה כדי להבין (בעיקר ע"ס ניסיון העבר) שהזמן שנותר לכאילו קדנציה מלאה בת 4 שנים איננו רלוונטי רק בחודשים האחרונים לפני התאריך שייקבע לבחירות הבאות לכנסת.
השרים וחברי הכנסת מתחילים להרגיש רעידות בכסא עליו הם מתרווחים להנאתם – הרבה לפני המועד החוקי לקיומן של הבחירות, ובטרוניה אופיינית הם מתחילים להניע את חלקי גופם ולהניע את גלגלי המח שלהם לעבר המטרה הבאה וההכי חשובה: להיבחר שוב.
הסדקים בין המפלגות מתרחבים, ואפילו בתוככי הסיעות בכנסת מתחילות קומבינות שונות ומשונות (עד כדי פילוגים) – והכל לצורך השגת מטרה ו/או כל דבר שיידרש כדי לא להיתפס עם המכנסיים למטה.
אפילו "המשפחות" הפוליטיות מתחילות לחפש סיבות לריב, וכמובן הכל כדי להאדיר עצמן על ציבור הבוחרים. "האחים" לפיד את בנט עזבו את הדירה המשותפת, וכל "אח" משתדל ללכלך כמה שיותר על "אחיו". כך גם בליכוד-ביתינו שמחפשים דרך להיות עצמאיים כבעבר, ולשם כך מחפשים את קרש הקפיצה הנח ביותר שגם יתבטא לאחר מכן בקלפי כחזרה למקורות ובעיקר לכמות מנדטים גדולה יותר.
על עשייה ציבורית שלשמה נבחרו הפוליטיקאים המנותקים מבוחריהם שנייה לאחר פרסום תוצאות הבחירות – אין מה לדבר בכל שלב של מהלך הקדנציה, וכעת כאשר כל אחד לנפשו, הס אפילו מלחשוב על יצירתיות שתיטיב עם העם.
נתניהו איננו חושש ממתחרים על הכתר. טרם קם מישהו שמסוגל להיות כל כך רע לבוחריו, ואם טרם הפנמתם שזו השיטה האולטימטיבית להישרדות פוליטית, מוטב שתיגשו למועד ב' בבחינות ואולי שם תצליחו להתעלות על עצמכם ולהבין את "החומר".
לפיד הצליח. הוא דיבר על הפחתת המע"מ ברכישת דירות לזוגות צעירים, ואם הלכה למעשה לא נבנתה ולו יחידת דיור אחת לרפואה – זה ממש לא רלוונטי לצורך עיבוי הרזומה הנדרש לצורך בחירה מחדש.
גם ליברמן עשה את שלו. הוא הצליח למחוק כל סיכוי להסדר עתידי עם הפלשתינים, הסתכסך עם כמעט כל מדינה ידידותית, וכליפתן שיבח מהפה ולחוץ את ארה"ב הגדולה בידידותינו. יותר מזה לא ניתן לבקש מהדב הסיבירי הזה.
בנתונים האלה לא יקשה על הבוחר הישראלי לממש את זכותו לבחור במדינה הדמוקרטית בה הוא חושב שהוא חי – בדיוק את מי שהוא חפץ לראות בממשלה ובכנסת. בינינו, גם הוא וגם אנחנו הצופים בתדהמה מהצד יודעים ש"מה שהיה הוא שיהיה" כך שאפילו הפתעות מיוחדות לא מצפות לא לנו ולא לזה שהטריח עצמו לקלפי.
כי ככה זה בישראל: מדינה דמוקרטית עם זכויות שוות לכל אחד לבחור ולהיבחר, ואפילו יהיו התוצאות אחרי הבחירות זהות כמעט לחלוטין – הרי שלפחות לא יהיה צורך להתרגל לפרצופים חדשים שיצריכו מאיתנו מאמץ לזכור גם שמות חדשים.
