כלל לא בטוח שיש צורך במוסד הנשיאות במדינת ישראל. התפקיד נועד מלכתחילה להעניק לעומד בראש המדינה מעמד סמלי, כזה שיסמל את ערכיהן של המדינה והחברה בישראל ואת המשותף לחברה רבת הפנים שבתוכה אנו חיים. הנשיאים הראשונים ענו על צורך זה והביאו כבוד לתפקיד.
למרבה הצער, שלושת הנשיאים האחרונים לא פעלו ברוח זו, וכל אחד מהם בדרכו פגע במוסד הנשיאות והביא להרהורים שמא עדיף לבטלו. מדובר בעזר ויצמן, במשה קצב ובשמעון פרס. הפגיעה לא נבעה מעברם הפוליטי. גם לרוב מבין ששת הנשיאים שלפניהם הייתה זהות פוליטית ברורה. הפגיעה נבעה מהתנהגות בלתי מוסרית שהטילה צל כבד על נושאי המשרה הבכירה במדינה. במקרה של פרס גם מדובר באדם שהעמיק את השסע בחברה הישראלית, כאשר ניצל את המשרה הרמה והפך אותה קרדום לחפור בו לצורך קידום מדיניותו הכושלת והשנויה במחלוקת, בלשון המעטה. העובדה שראש ה
ממשלה נתניהו שגה ואיפשר לו לנהוג כך, מעל ראשו ולעתים גם מאחורי גבו של ראש ממשלה מכהן, הטילה צל כבד על המשכן, שראה כבר מעשים מחפירים ואשר זקוק לתיקון דחוף, אחרי עשרים ואחת שנים ושלושה נשיאים שקעקעו את יוקרתו של התפקיד הסמלי.
ירושלים בירת ישראל שאלת הצורך בתפקיד הנשיא ראויה לדיון ציבורי. דיון כזה אינו יכול להתקיים תוך כדי תהליך הבחירה של הנשיא העשירי. הוא יכול להתקיים אחרי שהנשיא העשירי ייבחר, ושנים לפני בחירתו או אי-בחירתו של הנשיא האחד-עשר. הוא גם אינו יכול להתבצע בהקשר של המועמדים הקיימים לבחירה הקרובה, אלא במנותק מהם, כלומר בשלב שבו לא ידועים המתמודדים על התפקיד הרם.
בנסיבות אלה ראוי להפסיק את האופן המכוער שבו מתנהל התהליך הנוכחי. עד לפני זמן לא רב נראה היה שהמועמד הטבעי לתפקיד הנשיא הוא יו"ר הכנסת לשעבר, ח"כ ראובן-רובי ריבלין. לא ברור מה בדיוק הביא לכך שהוא אינו מכהן היום כיו"ר הכנסת וכמועמד המוביל, הטבעי, הברור והמוסכם לתפקיד נשיא המדינה. נראה שריבלין יכול להשיג הסכמה גורפת וחוצת-מפלגות לבחירתו. נראה שהאיש יכול להשיב את היעדים היהודיים, הציוניים והערכיים לראש סדר היום הציבורי בישראל ואת מרכזיותה של ירושלים כבירת ישראל. נראה שבחירתו יכולה לאחד, וגם להשיב את הכבוד האבוד ואת ההדר הראוי, הן לתהליך הבחירה והן לתפקיד שזוהרו הועם.
חשוב מאוד ודחוף מאוד שראש הממשלה נתניהו יחדל מן ההתנגדות התמוהה למועמד הטבעי ויטיל את מלוא כובד משקלו למען בחירתו של רובי ריבלין לתפקיד נשיא המדינה.
